18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

"אברח ואתחבא, אמצא לי מקום סתר עד אשר יתייאשו מ מל צוא אותי ,

יוי סעו מכאן בלעדיי. " ידעתי , שאם פולה מחליטה, לא תירתע גם אם המחיר שתשלם יהיה יקר. ידעתי גם , כי פולה רוצה להישאר בגללי, אך כיצד אוכל ליטול על עצמי אחריות כבדה שכזו, לסייע בידה לפעול בניגוד לרצון אביה, דודי שלמה, שאני

, הב אותו ולא רציתי לשתף פעולה במעשה הנוגד את רצונו. "לא," אמרתי, "אינך יכולה להישאר כאן בניגוד לרצון אביך ."

מאוד או

"אני יודעת," החלה פולה להשיב , ועיניה נתמלאו דמעות, "אם אלך מפה לא נתראה עוד לעולם." ובכי קולני פרץ מפיה. "את מדברת שטוי ו ת!" השבתי לה , כשאני מנסה להר גיע אותה, הוצאתי ממחטה מכיסי , ונתתי לה לנגב את דמעותיה, אך בלבי פנימה חששתי מאוד לגורלה. איך אני יכול לעזור לה , אם אביה אינו מסכים בשום אופן. "אני רוצה להישאר אתך. מוטב לי למות כאן מאשר למ ו ת בלודז'." "גם אני רוצה להיות אתך, רוצה יותר מכל דבר אחר, אך עלייך לשוב עם הורייך אם זה רצון אביך." המשכתי לשדלה להסכים לרצון אביה: "וכשהכול יחלוף , נשוב וניפגש , ואז לא ניפרד עוד לעולם. הבטיחי לי כי לא תברחי לא ו , תסתתרי, הבטיחי לי כי תשובי , , בינתיים יחד עם הורייך." ידעתי , כי אם פולה תבטיחני , היא תעמוד בדיבורה. כל אותו ליל ה נדדה שנתי מעיניי, נק רעתי בין שבועתנו, של פולה ושלי ז ה לזה, שלא להיפרד לעולם, לבין חובתה לקיים את רצון אביה, גם אני חרדתי לפולה מאוד , שמא הרגשתה באשר לעתידם צודקת יותר מאשר החלטת אביה, שבקולו נשמעה נימה של ייאוש . ידעתי , כי הדרך חזרה ללודז' כרוכה בסכנות רב ות, אך כיצד אעז לעמוד לצדה כנגד רצון אביה, והרי איננו נשואים, ואת הבטחת נישואיה הבטיח אביה ת לאחר . אם אבא לא הצליח לשכנע את אחיו שלא לשוב ללודז', במה אני , הקטן, יכול לשכנעו ? שהרי אינני עד יין בוגר היכול לקחת על עצמו אחריות

. לפולה