18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
ה דוד ארדננז לקח את משפחתו לרוסיה, והדוד שלמה לקח את משפחתו
חזרה ללודז', ואנחנו נשארנו בז'שוב. עתה , שרוליק ואני נקרעים מהמשפחה. ורק ברוניה ונחמה תשארנה עם אבא. כששרוליק ואני דנו בהצטרפותי אל שרוליק, אבא והאחיות הקשיבו בדממה, ולא התערבו בשיחתנו. הם בעצמם לא ידעו מה להגיד: לתת לשרוליק ללכת לבד לגמרי ללא אף אחד מן המשפחה, או להיפרד גם ממני ולהשאיר את אבא החולה רק עם ברוניה ונחמה. לבו של אבא נשבר בקרבו. הוא ידע שאני עדין קטן, אך לא רצה ששרוליק יהיה לגמרי לבד. אף על פ י שהייתי בן ארבע עשרה בלבד, וגילי לא חייבני לצאת למחנה
העבודה, הוסכם כי אצטרף אל שרוליק. צררנו לנו כל אחד בחבילה קטנה כמה
ואת מעט הבגדים שהיו לנו. בתוך חבילתי טמנתי גם את סידור התפילה
כריכים
שלי , מזכרת מאבא . עם בוקר התכוננו לפרידה. עמדנו בפתח הבית מול אבא והאחיות, הסתכלנו זה בזה בלי אומר ודברים , כשמעינינו זלגו דמעות. כל אחד מאתנו הרהר לעצמו: האם נשוב עוד ונתראה? לאחר דקה ארוכה של דומייה אמר שרוליק
לפתע:
"ברך אותנו, אבא, ברך אותנו בטרם נלך." בקול רועד וחנוק מדמעות נענה
אבא:
"ילדיי היקרים, זכרו היטב ואל תשכח ו, בכל מקום שתהיו, ובכל עת, דאגו בראש ובראשונה להשיג לכם מזון. לפני כל דבר אחר חפשו מזון. גם אם יתבלו בגדיכם וייקרעו נעליכם, דאגו קודם למזון." כאן נאנח אבא אנחה עמוקה כי התקשה לומר את אשר עם לבו : "ואם לא יימצא לכם אוכל כשר...גם...לא כשר...יהיה אז כשר... וב לבד שתאכלו." נדהמנו לשמוע את הדברים האלה מפיו של אבא. האומנם זה אבא שלנו
ואחר המשיך:
שהוציא את הדברים האלה
מפיו?
Made with FlippingBook flipbook maker