18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
, שמונה כדי לצאת לעבודה. "אתם תוסעו למחנה עבודה, תעבדו ויהיה לכם טוב
בושה, יהיה לכם טוב, אך במקום טוב
שם. כך תמיד הבטיחו הגרמנים, לא ל
הלך המצב והורע, והיהודים חדלו מלהאמין לגרמנים.
"לא תשתעממו עוד באפס מעשה, וגם מזון טוב לא יחסר לכם," כך הבטיחו הגרמנים. לאחר השמועות שהגיעו על התעללות הגרמנים ב יהודי לודז' ווארשה, לא ידענו שאל לנו להאמין להבטחותיהם. בני ז'שוב חששו להתייצב במרכז העיר
מהם לברוח לכפרים
עודה ולעזוב א ת עיר ם, על כן , יםרב ו החליט
הי בשעה
ולבקש
שבסביבה, אל משפחות האיכרים שעמם סחרו מזה שנים , והכירו ,ם
מהם מחסה תמורת עבודה במשקיהם. לצעירים פליטי לודז' לא היה לאן לברוח, והם נאלצו להיפרד ממשפחותיהם ולהתייצב במרכז העיר ביום ובש ע ה היעודים, כשבלבם תקווה יחידה: כי אכן, למחנה עבודה הם נוסעים כפי שאמרו הגרמנים. גם שרוליק התכונן ליציאה
למחנה העבודה.
"אני הולך אתך," אמרתי לו.
"אינך הולך עמי," השיבני שרוליק, "זו לא עבודה ליד הבית בסילוק שלג, ולא נשוב כל ערב הביתה. אנו נוסעים לזמן ארוך ולא אדע מתי נשוב." "אינני רוצה להישאר כאן לבד." "אינך בא , אתה נשאר עם אבא, עם ברוניה ונחמה." "אהיה לבד אם לא תהיה פה ." אמרתי , ונזכרתי בתחינותיה של פולה כי אעזור לה להישאר בז'שוב. עתה אני כמוה, מתחנן בפני שרוליק כי ייקחני עמו. הפעם החלטתי להיות חזק ולא לוותר. ידעתי, שאם אתעקש ללכת עמו, אלך. "קודם פולה עכשיו אתה, גם פולה לא ידעה לא ן הוליכה גורלה, וגם אתה אינך יודע לאן יוליך אותך גורלך. כשתעזוב את הבית תהיה נ תון לחסדי זרים, ואינך יודע אילו מין זרים הם . יהיו שרוליק ידע שאני כרוך אחריו מאוד, וכי הוא איש סודי הנאמן. גם הוא
עצמו לא רצה להיות לבד הרחק מהמשפחה הקטנה שנותר ה עוד לנו.
Made with FlippingBook flipbook maker