18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
]ב[
הי מים חלפו עלינו בעצלתיים, יום אחד דמה למשנהו. מדי בוקר קמנו לעבודת יומנו ביער ומדי ערב שבנו לבקתות. גם יוב ם ששי יצאנו לעבודה ועבדנו כרגיל , עד שעות הערב . משהגיעה שעת הצהריים אמרתי לשרוליק: "עוד מעט תרד השבת."
"אני יודע." השיב שרוליק באדישות. התפלאתי מאוד לת שובתו."האם נעבוד בשבת?" חרדתי.
"וכי מה נעשה, ה נפסיק לעבוד ונשבות?" "אינני יוד ע, אך לו ידע אבא שאנו מחללים שבת..." אמרתי , ולא סיימתי את המשפט. " פיקוח נפש דוחה שבת . " השיב שרוליק. "ואנו במצב של פי קוח נפש." דבריו של שרוליק היו בשבילי כפסיקה אחרונה. שרוליק הי ה עתה הרבי והאבא גם יחד. גם הנערים האחרים במחנה גילו עד מהרה כי שרוליק תלמיד חכם, הגון וישר, ומעל הכול מצניע לכת, על כן כיבדוהו מאוד, החשיבו את דעתו ונשמעו לעצתו. בליל שבת חזרנו עם ערב למחנה. החושך כבר כיסה את הארץ, ואף שהיה זה ערב שבת, לנו לא היה זה יום שונה משאר ימי השבוע. בדרך חזרה למחנה הסתכלתי בשמיים וראיתי כוכבים אחדים, אמרתי: "נרות שבת הודלקו למעננו בשמיים." ונזכרתי ב נרות השבת שהדליקה אימא, ורגש געגועים עמוק עטף את כולי, הדמעות ניקוו בעיניי ולבי אמר לי:
אל אימא
"אימא הדליקה לנו את הנרות בשמיים," ו רגש חמים ש טף אותי, רגש של
הנאה.
במחנה קיבלנו את מנת הקפה הדלוחה, שלנו ונכנסנו לבקתות. הסתכלתי על שרוליק וראיתי כי מצב רוחו עגום. "מה קרה?" שאלתי אותו, "נזכרתי באבא שקידש על היין וברך על החלה שאימא קלעה ואפתה במו ידיה בכל יום ששי לכבוד שבת. נזכרנו גם ב דגים הממולאים והמתוקים, במרק , הרגילה
Made with FlippingBook flipbook maker