18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

בחוזקה, עד כי בקושי רב הצלחתי לנשום. אחר הרים את הפרגול שתמיד החזיק

בידו, והצליף בירכיי מאחור בכל כוח ו. צליל המכה של שוטו עבר במחנה כ שריקה רועמת , והעביר צמרמורת בכל הנוכחים. לאחר המכה החזקה נח הקצין קמעה כדי לאזור כוח, ה אם יכה בי שוב? הרהרתי ביני לביני , וקיוויתי כי יסתפק במכה חזקה זו שחתכה בבשרי, אך אז הקצין את ידו שנית והצליף בי שוב, באותו מקום בו הצליף בראשונה. כאב המכה השנייה חתך בכל גופי וחדר עד ללבי. שוב השתהה מעט הקצי ן הגרמני ואז הצליף בי בפעם השלישית ואחר גם ב . ת רביעי התאמצתי בכל כוחי שלא להוציא הגה מפי. "לא אגרום לו נחת רוח." אמרתי, ואומנם בהצלפה הראשונה לא הוצאתי הגה מפי, בשנייה השמעתי אנחה קל ה, בשלישית גברה האנחה. ו ברביעית נדמתי כליל , כי התעלפתי. אמנם הרגשתי שמישהו מצליף בי, אך לא הרגשתי את כאב המכה והיה זה כאילו ההצלפה הוצלפה רק בחלום מחוק , הייתי בערפול חושים . בעודי מעולף מן המכות , נשמעה לפתע חבטה מבין שורות העומדים וצופים בהצלפות. היה זה שרוליק שר אה את כל המחזה , וכוחו לא עמד לו את את של מה שראה , ולפתע התמוטט וצנח ארצה. לאחר המכה הרביעית צעק הקצין הגרמני : "עכ שיו קום והסתלק מכאן לפני שאני יורה בך!" האוזר שעמד לידי כל העת , ולא הוציא הגה מפיו, ידע שאם לא אסתלק מיד הקצין יירה בי בטענה שלא מילאתי את פקודותיו, על כן הסתכן הוא, התכופף, הרימני בשתי זרועותיו, ונשא אותי אל הבקתה. בזהירות רבה השכיבני על הדרגש, חבש את פצ עי העמוקים שנחרצו , בירכיי ולאחר זמן מה הביא פת לחם וצלחת מרק שהצליח לגנוב בעבורי. . החיים והמוות היו תלויים בכל ארוחה. כמה חכם היה אבא שראה את הנולד ולימדנו כי בראש ובראשונה עלינו לחפש לנו אוכל, הבסיס לקי ום האדם והחי. למחרת בבוקר קמתי מוכה ושבור ו , אף על פי כן יצאתי לעבוד ה כשאני ארוחה זו הייתה הטובה בתרופות שיכולתי לקבל באותו וםהי

הניף

נשען על שרוליק ועל איצ'ה, חברי הטוב שהכרתי כאן במחנה. צלעתי כל הדרך