18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
לעבודה ביער , ואף הגרמנים התעלמו ממצבי. סבלתי כאבים ברגליי עוד ימים
רבים, אך צעדתי לעבודה ביער , כי חששתי להישאר במ חנה חולה. הצלקות שהוכיתי אז נחתמו בגופי לעול ם , כמו המספר שנחקק בזרועי, כך הוטבעו
. המכות
ברגליי הצלקות מ
]ה[
קור החורף הציק לנו מאוד. כבר חצי שנה שאנו במחנה הוטה קומורובסקה.
בגדינו נתבלו ונקרעו, גופותינו כחשו מתת תזונה , גופנו נחשף מבין הבגדים הבלויים ונראי נו כשלדים הנושאים עליהם רק עור ועצמות. לא הצלחנו להתחמם וקפאנו כל הזמן מקור חד. התלוננו על מצבנו בפני האוזר , והוא פנה לקצינים הגרמנים, וביקש שישיגו לנו בגדים חמים ושמיכות חמות להתכסות בהן בלילה. הגרמנים נענו לבקשתנו והביאו לנו בגדים ישנים ושמיכות קרועות. הם עברו מבקתה לבקתה, שלפו מתוך שק גדול של בגדים : מעיל מרופט או מקטורן , והשליכו לעבר כל אחד מאתנו, מה ששלפה היד והעלתה מתוך השק באקראי, זה קיבלנו . שמחנ ו במעילים כמי שמוצאים אוצר יקר. פני כולנו נהרו מאושר, וכל אחד מאתנו לבש מיד את המעיל שניתן לו. רק שימק יש ב על דרגשו כמאובן כשעיניו נעוצות במעיל שקיבל. הוא לא זע ולא נע. לא הבנו מדוע לא שמח במעיל שניתן לו כדי להתחמם? "שימק, שימק," תפש אותו שרוליק בכתפו כדי לשחררו מהקיפאון שאחז בו. שימק פרץ לפתע בבכי מר מאוד שהרעיד אותו כולו. נדהמנו , לא הבנו על מה הבכי, ולא יד ענו כיצד נ עזור לו. שרוליק הציע כי נניח לו וניתן לו לבכות
מעט עד שיירגע, יותר חרואומ יספר לנו מדוע הוא בוכה. לאחר דקות אחדות החל שימק למלמל משהו, בתחילה לא הבנו מה הוא
מלמל, אך שרו ליק ליטף אותו , וחיבק א ו, תו וביקש ממ נו לדבר לאט כדי שנבין, שימק הצבי ע על המעיל שקיבל ומלמל :" "המעיל הזה הוא של אבי."
Made with FlippingBook flipbook maker