18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
במשך היו ם כשעבדנו ביער, לא הרגשנו כל כך בקור, אך בערבים ובלילות
הציק לנו הקור מאוד, ובעיקר סבלנו ברגלינו הקפואות. עתה משהובאו השמיכות, תפרנו לנו מחלק מהשמיכות נעליים וגרביים לחמם בהם את רגלינו. גם מרעב סבלנו מאוד, גופנו הלך וכחש מיום ליום, עוד מעט ולא יוותר בשר על עצמותינו הגרומות. נזכרתי באימא שהייתה מפצירה בי לאכול, והייתה מתלוננת תמיד בפני אבא: "הילד איננו אוכל, כולו עור ועצמות." אחדים מבין הנערים איבדו את שפיות דעתם בגלל הרעב. הם לא ידעו עוד על מה הם מדברים. לבנו נקרע לראותם ונמלא רחמים עליהם. נהגנו בהם כמו בילדים. שמרנו עליהם כדי שהגרמנים לא יגלו את מצבם, כי אם יגלו מי מהם, יעלם מבלי להשאיר עקבות. ערב אחד כשישבנו בבקתה לאחר יום עבודה מפרך, ולאחר שלארוחת הרעב כרסם בתוכנו כמו תולעת המכרסמת בתפו ח, אמר יוז'יק, נער שהצטרף אלינו למילוי השורות החסרות, נער שבא במשלוח האחרון מווארשה: "הבה נחמוק בלילה מן המחנה, נתגנב אל אחד הכפרים שבסביבה, וננסה להשיג לנו מעט א כל." ו "ואם תיתפש?" שאל שרוליק ולא המשיך את דבריו, כולנו ידענו את ההמשך. נער אותו הערב קיבלנו רק ספל מים דלוחים שנקרא ' , ' מרק בציניות ו בתום לב. "יוז'יק צודק, ממילא אנו גוועים פה ברעב," אמר תולק, שגם הוא נולד בווארשה והגיע למחנה ביום שבו הגענו גם שר וליק ואני. מיד אהבנו את תולק שהיה תמיד עליז ובעל כישרון למשחק, ובעיקר לחיקו י אנשים. בשעה שעצבות עמוקה ירדה עלינו, היה הוא עומד מולנו ומחקה את הגרמנים שבמחנה. ואז לא יכולנו להתאפק מלצחוק. לבנו בכה, ופינו צחק. הרעיון לצאת לכפר עם ערב הלהיב את תולק מאוד, עד שהחליט להצטרף אל יוז'יק. שרוליק ניסה להניאם מהרעיון: "למה לכם ללכת אל מותכם? אתם "כלו ש ם י הבדל בין מוות מרעב או מוות מכדור גרמני?" השיב יוז'יק
יודעים שלא תצליחו לחמוק מעיני הנץ של הזקיף בוגאץ'. אם לא תיתפשו
Made with FlippingBook flipbook maker