18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

קיבלנו לא מכתב ולא חבילה. והדוד שלמה ומשפחתו ...ואז נזכרתי בפולה שמזה

זמן רב לא הרהרתי בה, אך שרוליק קטע את מחשבותיי והמשיך בהעלאת ז כרונות מהבית: "ואתה זוכר איך מיד לאחר חנוכה החלו בהכנת שומן האווזים לפסח, ובפורים החלו בהכנת החמיצה מהסלק, ומיד לאחר הפורים התחלנו בניקוי הבית, מירקנו, צחצחנו והבר קנו כל פינה. ואני הייתי אחראי על מירוק כל כלי הנחושת והכסף בכל שנה? " שקע שרוליק בזיכרונותיו וחיוך קל עלה על הפסח אתה זוכר?" המשכתי אני. "איזה סדר היה זה, אבא בכורסתו הרחב ה, נשען על הכרים המבהיקים מלובן, לבוש בגדי משי נוצצים." שרוליק נאנח , והוסיף גם הוא: "ובאיזה להט היה אבא אומר תמיד: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה ." שרוליק ואני התחרינו בינינו למי מאתנו יותר זכרונות מהבית. "רק בגללי לא זכה אבא לעלות לארץ ישראל ולגור בירושלים, רק כדי להציל אותי ממוות." בלהט השיחה החלטנו שרוליק ואני: אם נזכה ונגיע בשלום לסוף המלחמה, נעשה הכול כדי לעלות לארץ ישראל ולהגשים את משאלת לבו של אבא. שימק שהאזין כל העת לשיחתנו הציע לפתע: "הרי מחר ערב פסח, הבה "ואת מערכת כלי הפסח המיוחדים והיפים שהוריד אבא מעליית הגג לכבוד

שפתיו.

נחגוג אנו כאן את ליל הסדר!" "וא יך נחגוג ואין לנו לא מצה ולא יין?" שאל שרוליק.

"נותרו לנו עוד כמה תפוחי אדמה, מאלה שהביאו תולק וי מהכפר, נשתמש בהם במקום ב מצות." אמרתי, ותולק שהיה נוח להתלהב המשיך: "כן, נחוג את ליל הסדר! הרי יש פסח מצרים, יש פסח דורות, ויהיה עכשיו גם פסח מחנות ".

וז'יק