18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
]ח[
מגיפת טיפוס פרצה במחנה , והתפשט ה כשריפה ברוח. נערים רבים חל ו
ומתו מחוסר תרופות וחוסר טיפול. גופם החלש , בלאו הכי - מתת , תזונה ומעבודה מפרכת, לא הצליח לגבור על המחלה . בכל בוקר היינו אוספים את המתים וקוברים אותם. בוקר אחד , התעורר שרוליק קודח מחום וכל גופו כאב עליו. נבהלתי מאוד ונעמדתי לידו חסר אונים. רצית י לעזור לו, ל עשות משהו, אך לא יד עתי מה ואיך. בכל מחשבותיי הרעות ראיתי תמיד את עצמי נהרג בשל פ זיזות ואומץ לב טפשיים, ועתה, הנה שרוליק חולה אנוש ועוזר אין. שרוליק אולי היחיד מכל המשפחה שעוד נותר לי, אמנם , איש עדיין לא אימת בפניי כי אבא , ברוניה ונחמה כבר אינם בין החיים, א ך לבי אמר לי כי לו היו עדיין בחיים , היו עושים כל מאמץ כדי ליצור עמנו קשר. מזה חודשים רבים שלא שמענו מהם דבר. "ראשית, קום ובוא עמנו למפקד, אחר כך נראה מה הלאה." אמרתי לשרוליק הקודח , ועזרתי לו לקום. שרוליק ידע שהצדק עמי, ואסור לו להישאר בבקתה. עמדנו במפקד ו , שמענו כיצד הגרמני קורא את שמות האנשים לוודא את נוכחותם. ואז נשמע: "האחים דויטש !" כך קרא לנו לאחרונה. העדנו על נוכחותנו, אחר קיבלנו כלי עבודה והסתדרנו בשורה כדי לצאת ליער. נטלתי את כלי העבודה של שרוליק, שבקושי נשא את עצמו. כשהגענו למעבה היער אמרתי: "היום לא תעבוד, שכב לך כאן מתחת לאחד העצים ותנוח, וכדי שלא יגלו אותך נכסה אותך בעלים." וכך אמנם היה. שרוליק שכב וישן כל היום , כשהוא קודח מחום. עם ערב, בטרם סיימנו את , העבודה הערתי אותו משנתו ויחד עם כל הנערים שבנו למחנה. "אני מקווה שתוך ימים אחדים של מנוחה תצליח להתגבר על המחלה," עודדתי אותו. גם ביום השני שכב שרוליק החולה חבוי מתחת לעלים ונח, ונדמה , ערב לעת , היה לנו כי מצבו הוטב קמעה, אולם בי , ום השלישי קרה דבר בלתי
צפוי : אחת הקבוצות שעבדה במרחק מה מקבוצתנו פיגרה בעבודתה , ולא עמדה
Made with FlippingBook flipbook maker