18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי
ירד על הארץ, שבנו לכפר, דפקנו על דלת הבית
עם ערב , ך וש כשהח
שלחצר הלול שבו הריק הגרמני את המזון שאספנו ב בוקר. אותה אישה פתחה לנו את הדלת, כשראתה אותנו קראה בבהלה: "הו אלוהים! מי אתם, אנשים חיים או רוחות רפאים?" היא הייתה בטו חה כי כבר איננו בין החיים, לאחר שהתאוששה , ונוכחה לדעת כי אנשים חיים אנחנו, אותם שני נערים עלובים מהבוקר, הביאה לנו את כל המזון שאספנו בבוקר בשקית , ועוד הוסיפה לנו כהנה וכהנה, ארזה את הכול בחיפזון וברכה אותנו כי נצליח בדרכנו ולא ניתפש. בשעת לילה מאוחרת הצלח נו לחדור , למחנה מבלי שאיש ירגיש בנו ועמנו אוצר המזון הגדול שהצלחנו להבריח
למחנה לזכר חברנו היקר יוז'יק ולשמחת כל חברינו במחנה. , למזלנו
איש לא חש בהעדרנו, כי אותו יום הובאו נערים חדשים למחנה
במחנה
למלא את השורות במקום הנערים ששבקו חיים במחנה, מה ו המה לכן
היי תה גדולה.
בערב בישלנו בקופסת שימורים דייסה מן הדוחן שהבאנו עמנו, וחילקנו בין כל חברינו לבקתה. בשעת חלוקת הדייסה שמרו החברים בשבע עיניים שהחלוקה תהיה צודקת ושווה, ושלא יקבל איש מהם כ פ ית אחת פחות. שרוליק ואני נטלנו את מנותינו יחד בתוך הקופסה שבה בישלנו את הד ייסה. התיישבנו ואז שרוליק אמר: "התחל אתה, מוישל'ה," ואני אמרתי: "התחל אתה, שרוליק," ואז פרץ בינינו ריב , מי יהא זה שיתחיל באכילת הדייסה. לאחר ויכוח נוקב שבו התעקשתי, התחיל שרוליק, אך מדי פעם ניסה לדלג על תורו , כדי שאני אזכה בכפית נוספת של דייסה. אך אני ש מרתי היטב את התור ולא אפשרתי לו "לשכוח" אפילו תור אחד. אותם נערים שהתווכחו קודם לכן עם חבריהם , כי חשבו שקופחו במנת הדייסה שקיבלו , כששמעו את הוויכוח ביני לבין שרוליק השתתקו והשפילו את עיניהם.
Made with FlippingBook flipbook maker