18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

בהגיעו אל הגדר צרור יריות פילח את האוויר. הוא הסתובב במהירות רבה

וחזר מיד לבקתה, נשכב על דרגשו מבלי שאיש ידע על צאתו ועל חזרתו. , למחרת במפקד הבוקר , שאל המפקד : הגרמני "מי ניסה אתמול בלילה לחמוק מן המחנה ולהפר את ההוראות?" אף אחד לא השיב לשאלתו, כי איש מלבדי לא ידע על ניסיונו זה של תולק. גם תולק עמד בשקט ללא ניע, ולא הודה בניסיון הבריחה שלו. שוב חזר המפקד על שאלתו : "מיהו שניסה אתמול בלילה לחמוק מן המחנה?" ושוב איש לא זע ולא "אני שואל בפעם השלישית והאחרונה," אמר המפקד וכעסו הלך וגבר, "ואם זה שניסה לברוח לא יודה אקח , כל נער שלישי מן העומדים בשורה הראשונה , וכולם יומתו כאן, לפניכם, עכשיו! על מנת שתלמדו כי את הוראותיי אין להפר!" האם יודה או לא? הרהרתי לעצמי, חסתי על כל אותם נערים שיומתו בגלל תולק, אך גם חששתי מאוד לאבד את חברי הטוב. עמדתי כנציב מלח, לא העזתי להניע א ת ראשי לעברו של תולק , שמא אסגירנו. לשמע דבריו האחרונים של המפקד , שגזר גזר דין מות על כל נער שלישי המפקד לא שאל מדוע הוא הפר את ההוראות וניסה לברוח , הוא גם לא שאל מדוע הוא לא הש יב מיד, אלא הוא הרים את ידו שהחזיקה ברובה ואמר: "עתה נראה מה חזק יותר: קת הרובה שלי או הראש הזה שאיננו מבין הוראות מה הן," הוא חבט בראשו של תולק בקת הרובה שלו, חבוט וחבוט עד אשר צנח ת ולק לארץ כשהוא פצוע ושותת דם. א ז ציווה על שני נערים לקחת את תולק ולה שליכו בחדר המעצר , על הרצפה , סמוך למשרדו , כדי למנוע ממנו כל הגשת עזרה, לא עזרה רפואית ולא מזון. "זהו, זה סופו של תולק," מלמלתי לעצמי, "הוא לא יחיה אחרי מכות שכאלה." יומיים שכב תולק לבדו בחדר המעצר על הרצפה ללא עזרה וללא מהשורה הראשונה , נשמע ו צעדיו של תולק , שיצא מהשורה , וצעד צעד אחד

נע.

קדימה.

מזון.