18 הוא חי - קורות נער בשואה / אמירה ברזילי

"בעלי נהרג במלחמה על ידי הגרמנים, ואני כאן לבדי עם בתי הקטנה , ואין

מי שיעזור לי לעבד את השדה ולטפל בחזירים שבדיר ליד הבית. אם תעזרו לי תוכלו לגור עמי יחד." "אם ייוודע שאת מסתירה יהודים יהרגו אותך, את בתך וגם אותנו." , אמרתי "לא נוכל להישאר כאן פן נסכן אתכן." ליל מאוחרת שכבנו לישון על מצע רך של קש, עטוף בסדין לבן, אריגת בית, ומתחת לשמיכות חמות ועבות, אך למרות עייפותנו הגדולה לא יכולנו להירדם מרוב התרגשות. זה למעלה משנה שלא שכבנו לישון נקיים , במיטה נקייה עם סדין נקי ולבן , ולא התכסינו בשמיכות חמות. האישה הטובה והבית החם שהציעה הזכירו לנו את כל אשר היה לנו ואבד. "מי יודע מתי נשוב לחיו ת כבני אנוש בבית משלנו." הרהרתי בקול. "מוטב שתגיד אם נזכה בכלל." השיבני איצ'ה , והמשיך: "ומה דעתך על האישה הזאת?" שאל בלחש, "האם היא סתם אישה טובת לב, או שמא מחשבות זדוניות מסתתרות מאחורי טוב לבה?" "אילו מחשבות זדוניות יכולות כבר להיות לאישה מסכנה ואלמנה זו "? כעסתי על איצ'ה. "אולי יש בדעתה להסגירנו לידי הגרמנים ולזכות בסכום הגון של כסף, או במנות מזון יקרות," אמר איצ'ה החשדן. "אינני מאמין בכך. מזון לא חסר לה כאן בכפר, והגרמנים רחוקים מאוד מכאן, לא מתקבל על הדעת כי היא תכתת רגליה בשלג הקר אך ורק כדי להסגירנו, אני מאמין כי היא באמת אישה טובה. כנראה שלא פסו מן העולם כל האנשים הטובים." "אתה תמים, מוישל'ה," אמר איצ'ה, "וסופך שתיפול בפח יום אחד." סמוך לעלות השחר נרדמנו לשעה קלה, ואך האיר היום התעוררנו, אכלנו, הודינו לאישה הטובה , ויצאנו כשאנו לובשים בגדים חמים יותר , שנתנה לנו האישה מבגדי בעלה שנהרג. גם לפני שנפרדנו שבה האישה והציעה לנו שוב כי

בשעת

נישאר עמה.