הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

, עקרה על כן הוא נוהג בי באדישות , הוא סו בר שזכיתי בילדים ובשמחה , מעורר ה קנא ת את תה של חנה , לכן . אין לי עוד צורך באהבתו ובייחסו החם הוא . חושש פן חיבתו אלי תוסיף על יגונה של חנה בשל הוא צריך להעניק לי יותר כבוד ואהבה, אך חנה היא שמונעת . ממנו לגלות גם לי חיבה אני מרגישה ". בזה שנאתה של פנינה אל חנה הלכ ה וגברה, היה לה קשה להיות במחיצה ת חא , עמה והדברים ניכרו בפניה. כל אימת שאלקנה הביע את חיבתו לחנה , פרצה השנאה מגרונה של פנינה . היא , לא יכלה לעצור בעצמה ולהבליג הערות שהיא לא רצתה להשמיען בקול פרצו מגרונה , היא ידעה שאסור לה לו ן שה ן, אות מר י לא נעמו לאו , זניו של אלקנה אףו י מאוד רגיזו את חנה , אך היא לא יכלה לעצור אותן בתוכה . יחד עם שנאתה לחנה השתדל פנינה ה להיות תמיד חנה בקרבת כשאלקנה הי ה בסביבה , , כמו כלב השומר על אדוניו יימנע אלקנה מהבעת אהבתו

הילדים

שמא

בנוכחות .ה ההערות ש נ פלטו מפי ה של פנינה ברוב כעסה יוה

החנ לא הגדולה

ביותר הן נגעו

ות מוזר

,

, , כאמור לא יכלה להתאפק ול עצור את מכאיבים ה דברים ה

הפנינ אך . עקרותה ב

כנגד מידה , על כאבה שלה שאותו

היא רצתה שדבריה יכאיבו ל , חנה

הידמ מעין

תלתה כולו בחנה .

בתחילה השתדלה רק ש פנינה , ה אותן ו העירה אותן כשאלקנה היה טרוד בעניין אחר ולא שם לב ללחישותיה, אך לכה וג הש השנאה גה בה הבר דילה גם את כעסה ואת התפרצויות , והיא החלה לאוזני , ערות ההו עיגי חנה לחש על כן

יה

יותר ויותר , עד שלבסוף

להשמיע את הערותיה - עלבונותיה רם בקול

הגיעו

. אלקנה

ו גם לא זניו של

ות לבונ עה