הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

של שנאה נפערה בי , ניהן עד כי גם אלקנה לא יכול היה עוד לגשר על תהום פני .זו

היו ימים שהוא אפילו הצטער על כי לקח לו אישה נוספת על חנה אשתו , והיו ימים שהוא הצטער על כי לא גירש את חנה העקרה מעליו על פי הדינים

המתירים לו לעשות זאת . הרהוריו המבולבלים גרמ ו לו לכע על גם וס

הנהוגים

עצמו , הרהוריו טלטלוה ו הלוך ושוב בין חנה לפנינה . חנה על פי רוב , זעמה בשקט

, בבכי חרישי אך כאבה ניכר בפניה

". מרה "מכאוב עמוק דרכו לשתוק ואילו פנינה הביעה

ובהתנהגותה כדברי הא

. קולני

א ת כעסה בקול ובהתפרצויות של בכי באף תים לעו זעם

עצבותה ה עמוקה חדלה חנה לקחת חלק ב ארוחות החגיגיות שה נו כו

של ב

, העליזים

ליד המסובים

לכבוד הזבח בשילה . היא ישבה ב שעת ה

ארוחה

, כל עניין בחגיגות

. ו הרחק משם לא היה לה

כש בלבה יגון קוד . מר חשבותיה נדד

נדד ממנה הר חק הרחק , לא לכן ו

. במצהלות ובחוגגים נה תאבו

, במאכלים

לאכול

בחריצות רבה על ידי הנשים שטרחו מ אוד

טעמ ה מן המ טעמים הרבים

שהוכנו

לשמח את ל בות החוגגים . לא בכל ימות השנה זכו לארוחות של בשר. בשר אכלו רק בימי הזבח לאחר שהכוהנים שחטו את הקורבן שחיטה על פי כל הדינים , ולאחר ש נטלו הם

. את החלקים המיועדים להם

לעצמם

גם אלקנה צליח ה לא במילות החיבה הרבות שהרעיף עליה ובדאגותיו הכנות לה ולבריאותה ב עת ארוחות הבשר שאכלו רק כי , בשילה דבר אחד יכול היה , לשמח אותה ולגרום לה אושר אין קץ ותו או דבר על אף רצונו העז ו הבלתי נלאים , נבצר ממנו ל ולד לה: העניק לשמח את ל

של חנה

בה

מאמציו

בטנה. ב