הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. ולשדוד את היבולים חייהם של אנשי

נהגו הפלשתים להתגנב לשדות

השבטים הקרובים ל שטחי ה פלשתים נעשו קשים מיום ליום , הם אך שמו את , ביטחונם באל ו גם שמרו את שדותיהם ובתיהם מפני התנכלויות הפלשתים. הם ידעו כי עליהם להתארגן להגנה על שדותיהם ו יבולם על . הם התכנסו לאסיפה כללית , כל אחד את דבריו, ה , הועלו . חת ההחלטה החשובה שנתקבלה הייתה: ש כל אחד מן הגברים י שמור לילה אחד בחודש על ה . שדות השומרים נחלקו ל קבוצות של , והשושל מידי לילה בלילה יצאה אחת שה של שומרים של כ. ה לשמיר שגילו הפ לשתים כי יש שמירה ע חזקה ל השדות, הלכו תיו התנכלו יהם ופחתו . חושיאל האמיץ הציע לגמול לפלשתים כגמולם , ולהתנפל עליהם , חבא יבה לשרוף את , יהם שדות בבחינת: "א בא ם להרגך השכם להרגו " אך רוב האנשים ו נגד הת , לעשות כמעשה הפלשתים הם סירבו להידמות לפלשתים החמסנים . ואף פי כן על .התפחו הביזה משהלכה הביזה ופחתה חשב אלקנה כי הגיע הזמן לעלות שוב לשילה לזבח הימים כהרגלם, ולהודות לאל על הוש . אותם מן הפלשתים במשך שנה ולבסוף ה חלט ו לבחור בוועד מארגן. לראש הוועד נב חר פה אחד חושיאל , בן משפחת , ו של אלקנה אב שנודע ומץ לבו הב יתל

הצעות

רבה

טען

הלכה

יעו

שלמה רווי ת פגעים לא עלו אנשי רמתיים צופים לשילה , למרבה צערם . שמ נקפה לה שנה, ה ושוב הגיע מועד ה עלייה לרגל . לקנה א הרהר

בקול

על העלייה לרגל בשל

באזני חנה ופנינה , והציע להן לוותר פעםה

תצוקמ

פנינה מיד ימה הסכ . , אך חנה לא נאותה לוותר אלקנה הבי ן מדוע חנה מאנ ה לוותר על העליי ה לרגל, היא הרי האמינה כי תפילתה בשילה אל מול ארון הברית חזקה יותר מסתם תפילה בכל מקום אח . ר היא גם האמינה עדיין בכל מאודה עוד כי תיעתר על ידי האל ותתעבר על אף . השנים הרבות שחלפו ללא תוצאות

. תים הע