הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. ישר אל תוך עיניו של עלי ודמעות החלו להיקוות בעיניה בשביל חנה עלי לא היה עוד רק הכוהן הגדול והמכובד , הוא היה הרבה יותר

מכך

אורח חי . יו

, לו בשעת מחלתו ביקרה הרבה בתוך ביתו את ה הכיר ו

לאחר ש

עזרה

רק עוד אישה אחת אלמונית, שבאה לשפוך

כבר לא הייתה בעבור

עלי

החנ גם

הרבה הרבה

את נפשה לפני האלוהים ולבקש כי ייעתר לה . היא הייתה

בעבורו

. מעבר לכך כניסתה של חנה לביתו לסייע ל ו בעת מחלתו כשהיה חסר אונים הפילה אט אט את כל משוכות המעצורים צצחש . ו ביניהם היא חשה כאילו ה יא מכירה את עלי מאז ומתמיד. היא ניחשה מה היה אורח חיי ו הקודמים לפני בואה לביתו לסייע בעדו על פי חפציו והרגלו , שראתה בביתו ו למדה להכירו מעבר למעט סיפר לה. ש הרי היא הייתה עדה לרגעיו הקשים בעת מחלתו כש נאנק מכאב , חלש . ותשוש זא בשעותיו הקשות שכחה לגמרי כי הוא עלי הכוהן שליח האל ,

הגדול

פעמים כועס, ו מי כ

, מי שלפעמים כואב מי של כ

ו , קיבלה אותו כאחד האדם כ

: היא קיבלה אותו כאדם בכל מלוא המשמעות של מילה זו

. שלעיתים הוא שמח

. רצונות ומשלמדה להכירו נתעוררו בה רגשות

ב , על רגשות בעל הרהורים ו בעל

. של חיבה אליו עלי כבר לא הסתיר מפניה את רגשותיו כ

שנהג עם כל האנשים שב ו יקר

פי

כוהן גדול המשרת

על ריחוק ואיפוק ל האכי , לידה

ב משכן, הוא לא עוד שמר

, בשאר באי המקום

שנהג לצפות

בצפיית ו בה מר , כמו קוח

. ואנשים אףו

אלוהים

ם ששלח אליה היו כבר אחרים, הם היו כנים וגלויים

צאן מרעיתו , מבטי ה

ולא

עוד מבטים חטופים ועטופי נסתרות . היא גם

, , חנה כבר לא הסתירה את פניה ממנו כמו בהתח , לה והרכינה את

ללא בושה וללא חששות , ךא ביראת

. ראשה עתה היא הישירה מבט יה

אל עלי

בהסתכלה אל וי היישר אל תוך

ים. ו ח ופתו

. כבוד גם מבט י ה שלה בו

היו כנים