הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

ה. תמורות

. ל שלשום אם לפני ה יליע ה לשילה מיעטה ב ר, וביד

לא הייתה עוד כתמו

חנה

משילה כמעט ולא פ תצ ה את פיה. מרבית הזמן הרהרה בינה לבינה , וכשאלקנה שאל אותה בדאגתו לה : "על מה את מהרהרת , חנה?" הייתה , מתחמקת מתשובה שלא עשתה קודם לכן, תמיד הקשיבה ל אלקנה בתשומת לב מרבית , ושיתפה אותו ב . יה גיגהכל מאז שובה מהמסע לשילה , החנ כאילו איננה עוד עם המשפחה , מח

ה מאז שוב

דברי

דבר

שבותיה

היא הוזה רבות, לא תמיד עונ ה

,

, ת במקומות אחרים קרחה

ו מרחפ

הרחק

, כי איננה מקשיבה וכשקולו של אלקנה גובר ועולה ו נקלט

, כששואלים אותה

, באוזניה היא מתנערת ממחשבותיה במבוכה , חעל וסר תשומת לבה ואי

לבסוף

הקשבתה לדבריו . , היא לא אותה חנה שהייתה קודם לכן

. לפני העלייה האחרונה לשילה אינני

, היא יותר שקטה ונראה לי שהיא גם יותר רגועה אמר אלקנה

מכיר אותה עוד .

האם היא השלימה שלא יינתן לה עוד בן, או אולי שבה לדיכאונה

.

לעצמו

מה

. ו לבינו וכהרגלו, לא הרבה ל ושא ל אות ולחקור ה

הישן? תהה אלקנה בינ

. מה גרם לשינוי שחל בה הוא שמח ש סימני דיכאון אינם נראים , הוא

, קרה לה

, ההוא שהוא כל כך לא אהב ,

חשש שמא שאלות יעורר כאון ידהאת שוב בה ו

במצב

יקרה . הוא העדיף את

אם יתחיל לחקור אותה , ולא רצה דבר כזה ש

חנה

רוח מהורהר ומ . לא בדיכאון הוא אפילו הרחיק להפליג במחשבותיו ואמר שאולי אם תהיה לה רגיעה נפשית והיא לא תהיה במתח כה רב , כפי שהייתה כל הזמן אולי בקשתה תיעתר . ויקרה לה הנס שלו היא כל כך מצפה , סתורי אבל