הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

מי לחלוק את

: אצל אלקנה משלא היה ל ם ע ו

חנה הדיכאונית גרמה לתמורה

מחשבותיו, החל ל , שתמיד נמצאה מזומנת לידו, ואזנה כרוייה וילא . בתחילה שיתף אותה בהרהו ר י דאגתו לחנה, אך ברבות -בתש הימים כ שיח ששמה חנה אבדה לו , החל לספר פנינה ל יותר דאגותיו מ את מצוקות לבו פנינה עם ואף לחלוק עמה את התלבטויותיו . האחרות כל מה שקודם לכן דיבר עם חנה, החל לאט לאט לדבר . עם פנינה אין שהרי אדם שלא זקוק לפעמים לפתוח את סגור לבו ולשתף מישהו במחשבותיו ובדאגותיו . ומי !? קרובה לו ביותר עתה אם לא פנינה

חלוק

לחנה

ה נותר

, שחשף בפניה אלקנה ךא נזהרה מאוד

פנינה שמחה מאוד על גילויי הלב

שמחתה לעין כול . היא חששה פן יתפרש הדבר כשמחה לאיד

ת א וףחשלמ

, של חנה היא לא רצתה לפגוע בה עוד, היא הבינה כי מנת חלקה

למצבה ה גוםע

ה . מר רב מכדי לשאתו ויותר מכל : , שמחה שסוף סוף הולך חלומה ומתגשם , אלקנה התקרב אליה, הוא משתף אותה בהרהוריו, שואל בעצתה על כן נזהרה

ו קרב התל ש זוה שמחת . תו של אלקנה אליה היא נ זהרה מאוד מלהיכשל בהתנהגותה או בדבריה . כ לכה הו

מלהגזים בגילויי

על חבל דק

יחסו האוהד

בין שמירת כבודה של חנה מצד אחד ושמחתה

על

המפריד

, כשם שחנה נכספת לבן כך אני נכספת לאהדת אלקנה

. של אלקנה אליה

וקרבתו

. י ויתגשמו כיסופינו גם שלה וגם שלי

אמרה בלבה. ולווא

. גילתה חנה שאין לה עוד אורח כנשים ונתקפה חרדה חדשה ,

באותם ימים

? ממני שאלה את

וכבר הייתה על סף משבר נוסף . האם גם את זה מ אלוהים הנע ו

? הוא נטל ממני

, עצמה ואת האלוהים גם את התקווה המעטה שעוד נותרה לי

ות, מוטב לי למות יחד עם

מעתה אין לי עוד למ צפ ה ל ות, אין לי עוד ל קו ה למ

. תן לי בן באין לי אורח כנשים

באחד הימים יעשה עמי נס , ויינ

כי תי תקוו

ןדבוא

? ללא תקווה זו למה לי חיים

אבדה תקוותי להולדת בן. ה