הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

. היא שוב יהל שתלט ע

ומ לךוה של חנה

הדיכאון ח

אלקנה

קודם

שם לב כי

רק אך ו

, ה בבכי סירב ה לאכול, ו התפללה לאלוהים

החלה שוב למרר הרב

יחיד ב .ות היא התפללה בין כותלי ביתה רק תפילת יחיד , ונמנעה מתפילה , בציבור ומרבית תפילותיה הפכו להיות קובלנות וטענות בבכי חרישי .

מלוות

, , הוא לא ידע כיצד להושיע את חנה כיצד

אלקנה היה נואש ו חסר אונים

. רק שפכה את נפשה לפני האלוהים

, ת מצוקתה ,לואכל חדלה היא

להקל עליה א

, היא עוד עלולה לגווע ברעב אמר בינו לבינו בדאגה רבה . למרות הצומות המרוב ים ש חנה הצמ

בלי סוף , גופה לא הלך ו . דלדל נ

הראשונה ששמה לבה לכך הייתה , זו שנעצה את עיניה ובדק ת אה חנה בכל עת . יו ם אחד אמרה לאלקנה ב לגלוג : "לא העליתי בדעתי מעולם שאדם שאינו אוכל ימים שלמים גופו הולך ומתמלא , ואני חשבתי שהוא הולך ונעשה כחוש יותר ויותר "… ו וחי . ך מוזר עלה על פניה אלקנה לא שם לבו לכך שגופה של חנה הלך והתמלא , אך חיוכה הערמומי ינה נ של פ פקח את עיניו לראו ו , הדבר : הוא תמה ןאכ נראתה , , כמובן ינהפנ

חנה

גם לו

ת את

ומצומקת , פניה נתעגלו ו נדמה לו

לפתע טוב מתמיד. היא לא נראתה מזת -

רעב

ו שגם גופה בטנה ת אולי זה חלום בהקיץ ? אולי גם אני כבר אינני ? רואה נכוחה כחנה נראה ש תשוקתה העזה של חנה העבירה גם אותי על דעתי , שח בינו לבינו . .

מעט

פחו

. הבריאותי מה

תו שאל א ה בזהירות ובחרדה ל המצב

פנה אל חנה ו

אלקנה

בדאגה גדולה ,

ה את לבה

פתח מימותה

היא חשה ומה יא רע לה, וחנה בת

בפניו

סברה

וקולני .

וסיפרה לו כי חדל לה אורח כנשים, ו פרצה בבכי

שהרי היא

מר

. חייתה

יוולד לה בן, התקווה ש למענה

ש מעתה אבדה תקוו אי פעם ש תה

ודמעות

מר בכי

כדי תוך

"? "בלי התקווה הזו למה לי חיים אלקנה ל אמרה

יה

זלגו מעיניה ללא הפוגה . , אלקנה הביט בחנה חשב לרגע והבין מה שפנינה הבינה כבר קודם לכן. הוא