הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

, בשעתו במצוקתה כשכל כך כמהה לבן , אז אמרה שאם ייעתר לה

הרנד כך

הזה שייוו לד , היא תקדיש לעבודת אלוהים ל משך

, תן לה בן בן את ה

אלוהים יוי

, אמנם עומדת לקיים את נדרה

עומד להתגשם , היא ,

, כל חייו ועתה , חלומה שכ

.זה

, עלי שבדרך כלל היה חמור סבר כלפי קהלו , ניגש אל חנה וחיוך קל על יו, פנ הוא הביט בה , בשמחה גדולה בלא יכולת להסתיר את געגועי ו אליה ואת אושר ו לפגוש בה . היא גם כן הישירה מבטה אל עיניו הצלולות , התכולות וחיוך רחב

שתיקה של תימהון מהולה בגעגועיהם עטפה את

נפרש גם יה. נ על פ

של אושר

כשלבו יוצא אליה , היא גם כן

התבונן בה דקה ארוכה ה דממב

. עלי שניהם

. את כמיהתה אליו

, רק עיניה גילו ללא מילים

ה ביטה בו בחיבה שתוקה ו

פליאה עלה על פניו של עלי, מלווה ב חיוך של שביעות רצון

של מבע

מי בהטע ו כל מילה ומילה

יב של חנה ן שיניה, ו אמר אז

כרסה

כש גילה את לפתע

. לא מאלוהים דבר " פניו. על וךסנ היה אושר הו

בהדגשה מרובה : "אכן , לא ייפ

נשק לה על

. יה, וחנה לא נרתעה, ולא נסוגה מפניו

הוא קרב -אט אט אל

הוא

,ו חדר לגופה , הו עביר בו רטט קל .

ברכות , וזרם של חמימות נבע מגופ ש

ראשה

ריח גופה

רבה גם היא את פניה אל פניו של עלי , ו החזירה לו . עדינה קה י נש

יק זא

לא ידע

י העלה בז , כרונו את אותם רגעים מופלאים שהיו להם יחד

והוא

של חנה

אם חנה אמנם זוכרת . הנס לה עריאבו יוםהאת וא זכר ה

כי הייתה אז בעילפון חושים מוחלט , לאחר ששפכה את לבבה לפני

האלוהים באקסטזה של תשוק ב, ו ה לבן חזתה בדמיונה את הבן ש י יוולד ל ה כאילו הוא כבר נולד . הוא זכר אותה היטב לבבב ולה, היא תשוקתה ולי אאז

כבר

. בלבלו אותה בלבל אותה אותו

כהלומת יין, אך לא יין ולא שכר הם ש

הייתה

: הפך אותם על פיהם רגע ההתעברות בו החלו להיו

רגע גדול ש בחייה

וצר

, שנים כה רבות ו תשוקתה זו הגיעה סוף

כמהה

חיים חדשים

שאליהם

ה בקרב