הבקשה שנעתרה / אמירה ברזילי

, גמל ויגדל מעט

י, י שבבטני

"לא אשוב עוד לשילה עד אשר ייוולד הילד הזה

, לכאן ואביאנו אל יך כפי שנדרתי . ואני יודעת כי תחת השגחתך

רק אז אשוב

והאל הטוב יברכו

הוא יגדל להיות חכם , נאמן ומושיע לך , לעמנו ולאלו ,

הים

. בכל מעשיו " עלי שב ללטף את חנה על ראשה , משם עבר ללטף את

באהבה וברכות ,

פניה

וברוך . הוא חזר ו ליטף את בטנה שוב ושוב . הוא

אחר ליטפה על

בעדינות

בטנה

הביט בה ב אהבה גלויה שלא נ סי ה אפילו להס .רהית "אינך יודעת איזה אושר גרמת לי בבשורה שהבאת לי היום הזה, הבשורה כי האל זיכה אותך בפרי בט , ן אני מאוד מקווה ש יהיה זה בן . זכר ואני מבטיחך כי ה יגדל כאן במעוני

בן הזה

, כל חייו

, ועניין ויתחנך לשרת את אדוני ואת עמ ו ביושר ובאמונה

כבני לכל דבר

ושמו ינון לעולם בקרב בני ישראל ." קשה היה לעלי להיפרד אותו יום מחנה , הוא רצה כי ת ישאר עמו עוד ועוד ,

. נבצר הדבר ממנה מחכים לה, ואם תשתהה באוהל מועד מעל

ידע כי

אך הוא

ש מה עוד במצבה המיוחד היא זקוקה למנוח . ה

הזמן הסביר , יחפשו אחריה ,

, אהבה

, על עיניה הוא ליטף אותה ב הרבה רוך ו

ו ל פניה

נשק לה שוב ע

הוא

, חזרה אל האולם אמר לה שוב עד כמה יש מחה את לבו והציפה אותו באושר גדול ב בשורה שהביאה לו אותו יום , ומעתה יצפה לילד

אותה ה יוול אחר

בכל מאודו . הוא ברך את חנ ,שוב ה

המובטח

. תע פל ה לו

עד כמה היא יקר

ואמר לה ב ושוב שו

, פנה ,ם ונעל הלך , שנית אפילו פעם אחת לא הפנה את ראשו לאחור בהסתלקו . חנה עמדה וצפתה בעלי המתרחק בתימהון , ש עד נעלם מעיניה בתוך מעונו . פנימה לאחר שעלי נעלם במעונו עמדה חנה עוד זמן מה והביטה לכיוון בו נעלם. היא עמדה כאילו ציפתה , שישוב אליה, משהבינה כי עלי לא ישוב נתעטפה במטפחתה הגדולה , ומיהרה לצאת מאוהל מועד, לשוב אושר לא מ בלב אל אלקנה . מבלי להוסיף מיל או ים להסב את ו אליה פני