מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל
אוכל כמעט לא היה, רק מציות של מנות קרב, וישעיהו הסמג"ד נסע לצפת ולראש פינה להביא לנו לחם ואוכל. בדרך עבר ליד עיתונאי חוץ עם צוות צילום במכונית אזרחית, וכשישעיהו עצר אותם הם צילמו אותו. למחרת הוקרנה הכתבה בטלוויזיה בארצות הברית, וקרובי משפחה של ישעיהו בארצות הברית זיהו אותו. עוד רואיינו לאותה הכתבה גם שני משנים טכניים מסוללה א': שמואל שילה, שהיה מרצה באוניברסיטה, ויעקב נויגבורן שהיה שופט. שניהם דיברו אנגלית רהוטה. בתום המלחמה, במסיבת הסיום הוקרנה הכתבה לכל אנשי הגדוד. בשעות הבוקר של יום שני, אחרי שפרסנו, אני וחוליית הקס"ם נשארנו חסרי תעסוקה. ישבנו תחת עץ. חנו
שם גם שני אוטובוסים של אגד שהנהגים שלהם הקשיבו לרדיו. בין קולות הירי הצלחנו לשמוע שברדיו בישרו שנפטר השף המפורסם ניקולאי. בו בזמן מטוסי קרב שלנו מסוג מיראז' נערכו לקו אויר עם מטוסי הסוחוי. הם טסו נמוך ובבת אחת נסקו וניתקו את מיכלי הדלק הנתיקים, כך שהמיכלים המשיכו לטוס למעלה ואז נפלו. כמו כן טסו מטוסי פנטום לכיוון מטולה בגובה נמוך מאוד. באותו יום בשעות אחר הצהריים קיבל הגדוד פקודה לעלות לרמה ולפרוס בצומת סכיך, ליד העמדה של מפקד הסיוע החטיבתי עודד בונה. הובלתי את הגדוד בכביש העולה מהעמק למסעדה, למעט סוללה ג' שהמשיכה
11
Made with FlippingBook Learn more on our blog