מכתבים ממלחמת יום כיפור, עמוס רוזנטל

פנינו הלאה ונסענו עד סוף הכביש לצומת סכיך. שם פרסנו שתי סוללות- א' ו-ב', ואני נסעתי בחושך בחזרה למסעדה כדי לקבל ולהוביל את סוללה ג'. הגעתי לצומת יער אודם, אך לא ראיתי את הסוללה, לכן המשכתי לאורך הכביש לכיוון הבניאס. בכביש הייתה תנועה של אנשי גולני שעלו לכבוש את החרמון. חזרתי לכיוון הגדוד כדי לקבל מכונית נוספת שתמתין במרחק מאתיים מטר מהמכונית שלי, למקרה של פגיעה. כמו כן החלטתי שלא לחכות בצומת, אלא כמה מאות מטרים דרומה. ואמנם היו מידי פעם כמה פגיעות בצומת, מה שנקרא אש הטרדה. בינתיים הגיעה סוללה ג' שהתעכבה בגלל ציר התנועה שנתפס על ידי כוח גולני שעלה לחרמון. בפיקודו של אביגדור קהלני בקרב 7 באוקטובר התחיל הגדוד לסייע לגדוד מחטיבה 9- בבוקר יום שלישי ה של עמק הבכא. תוך כדי הקרב, הפגזים של הטנקים הסורים עברו מעל הרכס ופגעו בתוך שטח הפריסה. כיוון שצוות הקס"ם היה פנוי בינתיים, בחרתי לשבת עם הצוות במקום מוגן בין שתי טרסות ורחוק מהמשאיות. בשלב מסוים הגיעה ונעמדה לידנו זלדה עם אנשי שריון מפויחים, שאיבדו את הטנקים שלהם בקרב מעבר לרכס. מכשיר הקשר שלהם נשאר פתוח, ואני הקשבתי לנעשה שם. עד אז לא ידענו עד כמה חמור המצב, כיוון ) בקשר של הזלדה 7 ורגלים 8 , שריון 9 שתדר הקשר שלנו היה שונה מהתדרים של השריון והרגלים. ( תותחנים שמעתי את אביגדור קהלני מודיע לצוותים שיעלו על הרכס לקראת הסורים ויתקפו את השריון הסורי. לחלק מהטנקים לא הייתה תחמושת, ובתגובה הם השיבו לקהלני שלא יעלו במצב כזה. "תעלו רק כדי להראות לסורים שיש מולם כוח גדול". קהלני פקד עליהם. "מי שלא יעלה, אני אירה בו", הוא אמר. ואכן הקרב הנועז הזה היה בסופו של דבר הקרב המכריע בחזית הסורים במלחמת יום כיפור. אנשי הסוללות ירו בקצב מהיר ביותר. יצחקי, חייל בעל כוח רב באחד הצוותים בסוללה א', נגח את הפגז בבית הבליעה בידו, וכשניקו את הקנה עם החוטר, פעולה שהצריכה בדרך כלל עבודה מאומצת של כמה אנשים יחד, הוא משך את החוט לבד. לפי הספר צריך לירות פגז בקצב של לא יותר מדקה, כדי לא לקלקל את קנה התותח. אך באותן עשרים דקות מפורסמות התותחנים ירו בקצב של שישה פגזים בדקה! הקנים להטו מהחום, וחלקם התעקמו. בלילה הגיעו צוותים של חיל חימוש עם משאית ומנוף והחליפו את הקנים שהתעקמו. במהלך הקרב הורה המג"ד לאברהם בן דוד לבדוק את מצב התחמושת בסוללות ולדווח לו. בדרך מסוללה א' לסוללה ב', לפני הקנים של סוללה א' שלא הפסיקו לירות ברעש מחריש, פגע פגז טנק ממש ליד אברהם. הפגז שהתפוצץ העלה ענן אבק. אני שראיתי ושמעתי את הפגז מתפוצץ לידו, כבר הייתי בטוח שאברהם שוכב שם בחתיכות. בקושי הצלחתי להרים את עצמי מהמקום. בכוח הכרחתי את עצמי לצאת ולגשת לכיוון, כשפתאום מתוך ענן אבק אברהם יצא בריא ושלם, מנופף בכובע הפלדה כדי לגרש את ענן האבק מעיניו. הוא אפילו לא שם לב שהפגז התפוצץ ממש לידו. את קול הפיצוץ הוא שייך לירי התותחים בסוללה. כולם בירכו אותו בהתרגשות. "צריך לשנות לו את השם לחיים." מישהו אמר, ורק אברהם לא הבין על מה המהומה.

13