עמוס ירקוני / דני דור
103 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
אבל היה לו חשוב מאוד שאנחנו נלמד. ובאמת, כולנו למדנו. הוא תמיד אמר: אני מוכן למכור את כל מה שיש לי כדי שהילדים ילמדו. אבא עודד אותנו לקחת שיעורי פסנתר אצל מורה בשכונה. מספרים שבאחד הלילות הוא שכב עם חייליו במארב סמוך לאחד היישובים בדרום, וקול פסנתר בקע מאחד הבתים".
■ ■ ■ אף שאחד הנימוקים למינוי של סטרליץ למפקד היחידה היה הצורך לעשות בה סדר – זה לא קרה בתקופתו. המתגייסים החדשים אימצו עד מהרה את דרכי ההתנהלות בשקד. אמנם נעשה ניסיון לעבור לביגוד צבאי, אבל בין הניסיון לבין הביצוע היה מרחק רב. אווירת הכנופיה נשארה, עם הכובעים האוסטרליים, הנשק הלא תקני וההבנה שבשורה התחתונה מדובר ביחידת קומנדו שמשימתה חשובה יותר מכל סממן חיצוני. המבקרים בבסיס של שקד התקשו להאמין שמדובר ביחידת עילית בצה"ל, במיוחד לאחר שהובילו אותם למכלאה הקטנה שבה היו דרך קבע כמה כבשים – מעשר מאחת התפיסות. אבל לבסוף כן היה שינוי בלבוש, לקראת סיום תפקידו של סטרליץ. לפני העברת הפיקוד לעמוס ולסגנו, ינאי זקס, הגיע אישור לנעול נעלי צנחנים אדומות וללבוש דגמ"ח צנחנים. וכך, עם נעליים אדומות, כנפי צניחה, ללא תג יחידה אבל עם סיכת היחידה שצייר שאול שלו, קצין שנהרג בהמשך במלחמת יום הכיפורים, בהסתערות של גדוד השריון שעליו פיקד, הרגישו הלוחמים שאין סיבה שלא להתגאות בסממנים החיצוניים של היחידה.
Made with FlippingBook flipbook maker