עמוס ירקוני / דני דור
105 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
העקבות הובילו לתוך הביצה. הכוח נכנס למים, שהגיעו עד הברכיים, והתפצל. נסים וויליאם הלכו לכיוון אחד, עמוס וסאלח לכיוון אחד, כשעמוס בראש וסאלח אחריו, מהצד. הם התקדמו בזהירות וניסו לזהות תזוזות בסבך, כשלפתע נורה צרור ארוך ממש מתוך המים. "עמוס עוד הספיק לירות צרור ארוך ולצעוק לי שאני חייב להסתלק משם", שחזר סאלח. "המים הגיעו לי כמעט עד הצוואר. יריתי צרור ארוך לתוך הסוף, זרקתי רימון, ברחתי מיד, אבל שמעתי את עמוס צועק שהוא נפצע. לא יכולתי להשאיר אותו שם. חזרתי במהירות, יריתי צרור נוסף לתוך הסוף וניסיתי למשוך אותו החוצה. ראיתי שהוא נפגע ביד, היא הייתה תלויה על כמה גידים. עמוס ביקש שאעזוב אותו, הוא יֵצא לבד. בינתיים ויליאם צעק שגם נסים נפצע. מיהרתי אליו, נשאתי אותו לקומנדקר ונסענו לבסיס השריון בג'וליס, שם היה בית חולים שדה, לטיפול רפואי ראשוני. השארתי אותם שם, דיווחתי בקשר לדב סטרליץ על האירוע ומיהרתי לחזור בקומנדקר למקום ההיתקלות". ניסן שירן היה קצין כוננות בבסיס היחידה כשהגיעה התרעת "יהלום אדום" ברשת הקשר – היתקלות עם חוליית מסתננים ודיווח ראשוני על הפציעה של עמוס ולוחם נוסף. "במקרה של גילוי עקבות, הנוהל היה שלא נכנסים לקרב אלא מדווחים ליחידה ומיד מגיע כוח גדול כדי להמשיך בפעולה. לא כל כך הבנו למה עמוס לא נהג לפי הנהלים האלה ובחר להיכנס לתוך הביצה". לימים אמר עמוס: "לא יכולנו להימנע מהיתקלות. כלומר יכולתי לא להיכנס לסוּף, להגיד שהחוליה שם ולחכות לתגבורת שתגיע ותכתר אותה, אבל לא כך חונכתי. אם אויב נכנס לשטח שלי, אני תוקף אותו מיד". ניסן המשיך בתיאור האירוע: "אספתי את הלוחמים והגענו במהירות לאזור ההיתקלות. מצאתי שם קבוצה גדולה של שוטרים - לא רחוק הייתה מפקדה של משטרה – וכמה שוטרים עמדו מחוץ לביצה וירו לתוך הסוף. אף אחד מהם לא העז להיכנס למים. העפתי מיד את כל השוטרים ויחד עם סאלח הגשש נכנסתי למים.
Made with FlippingBook flipbook maker