עמוס ירקוני / דני דור
107 | מפקד, מחנך, אוהב אדם וארצו
אני חיים לסקוב, רמטכ"ל צבא הגנה לישראל, מודיע לכם שהאיש הזה ששוכב כאן פצוע חשוב לי יותר מהצנחנים ומגולני ביחד'. "כל הזמן הזה עמוס כיסה את עצמו בשמיכה ואני עצרתי את עצמי שלא אפרוץ בצחוק. הרי יש כאן סקופ לא נורמלי. תמיד החיילים הרי מתווכחים ביניהם איזו יחידה יותר טובה, והנה הרמטכ"ל מצהיר שאנחנו, סיירת שקד, הכי טובים... יותר מהצנחנים, יותר מגולני. איזו עוד הוכחה צריך ליכולות של סיירת שקד? זה הרי בא מפי הרמטכ"ל. מפקד הצבא. "לסקוב יצא מהחדר ועמוס הרים את השמיכה וצחק, והיה לו אסור לצחוק בגלל התפרים ביד. אבל הוא פשוט לא הצליח להתאפק. "ישבתי לידו כל היום ובערב ביקשתי שישחרר אותי. הייתי צריך לחזור לקורס, אחרת כל הקריירה הצבאית שלי תיפגע. עמוס ביקש שיקראו לקצין האחראי בבית החולים. הוא הגיע בתוך דקות. אחרי מה שהרמטכ"ל אמר, אף אחד לא היה יכול להגיד לא לעמוס. הוא הודיע לקצין שצריכים לסדר לי רכב שיחזיר אותי למשמר הנגב ואחר כך לשבטה, בחזרה לקורס מ"כים". עמוס נשאר עוד כמה שבועות בבית החולים, מיטה ליד מיטתו של איש המודיעין המצרי שנתפס בביצה. לאחר כמה ימים הקצין המצרי מת מפצעיו, לא לפני שמבקרים שהגיעו לבית החולים התבלבלו בין השניים. היו בטוחים שעמוס הוא השבוי המצרי. את היד של עמוס אי־אפשר היה להציל. הרופאים נאלצו לקטוע אותה מתחת למרפק ולהתקין לו תותבת. ביחידה העריכו שלא יחזור לפעילות. מובן שהוא חזר, עם מזלג מיוחד שהכינו לו כדי שיוכל לדרוך את הנשק. מאז ידעו ביחידה: בכל פעם שעמוס מחליף את התותבת ליד עם המזלג – סימן שיוצאים למרדף. הנכות לא הפריעה לו להמשיך בפעילות המבצעית, לצאת לסיורים ולהוביל מרדפים. גם בבית לא הייתה לעמוס כל מגבלה, והוא עשה הכול עם התותבת - התלבש, נעל נעליים, קשר שרוכים ואפילו גזם את הגדר החיה. היה לו פתרון יצירתי: הוא קשר צד אחד של המספריים הגדולים לגדר, וביד הבריאה גזם.
Made with FlippingBook flipbook maker