האגודה למלחמה בסרטן - במה - גיליון מס' 24 - אוגוסט 2021

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

את אותן חוויות, תוך קבלת משוב, תמיכה רגשית ובניית יחסי עזרה הדדית העשויים להימשך גם מחוץ לקבוצה. הקבוצה היא מעין מיקרוקוסמוס המאפשר למשתתף בה לעבד בתנאים מוגנים בעיות ומצבים שהוא מתקשה להתמודד עימם בסביבה החברתית בה הוא חי. היכולת לשתף בפחדים, ברגשות ובמחשבות והאפשרות לדבר על הכאב באופן פתוח, מקלות ומפחיתות לחץ ותחושת אין אונים. קבוצות מסוג זה משפרות את מנגנוני ההתמודדות וההסתגלות למצבי דחק שהם פועל יוצא של מחלת הסרטן. כמו כן, קיימות תוכניות להפעלה כיתתית, ובימים כתיקונם (לפני מגפת הקורונה), צוות רפואי, סוציאלי וחינוכי מתוך המחלקה עורך ביקור בבית הספר של הילד ומסביר לילדי הכיתה על מחלת הסרטן והשלכותיה. לתלמידים ניתנת אפשרות לשאול שאלות ולעבור עיבוד רגשי בדרך חווייתית. כמו כן, מודגשת חשיבות שמירת הקשר עם הילד החולה, משום שמטרת הביקורים היא הקטנת תחושת הבדידות והניתוק שלו בזמן מחלתו והכשרת הקרקע לחזרתו לשגרה. בנוסף, במידת האפשר, ניתנת תמיכה לילד להמשך לימודיו, מתוך הבנה כי בית הספר הוא מרכז חיי החברה וגורם חשוב בהתפתחות חברתית של הילדים. התמקדות בלימודים מעבירה את המוקד מעיסוק במחלה, בכאב ובבדידות לעיסוק במשהו נורמטיבי, מוכר ושגרתי. המשך הקשר עם בית הספר חשוב בתהליך השיקום ומנבא הסתגלות מהירה יותר בתקופת החזרה ללימודים. הדגש על המשך הלימודים מתייחס לעתידו של הילד ומעביר .]13[ בכך מסר של תקווה לבסוף, לפי הצורך ומתוך מטרה לסייע לילד להשתלב, נעשה לאחר שנה גם אבחון נוירופסיכולוגי דרך האגודה למלחמה בסרטן ו/או דרך המחלקה, כדי לאפשר לילד את החזרה ללימודים בצורה מיטבית, תוך התייחסות לצרכיו הייחודיים בעקבות השפעות הטיפולים האונקולוגיים על מצבו הנוירופסיכולוגי. חשוב לציין, כי הטיפולים

ומתקשים לחלוק את קשייהם ואת כאבם עם בני משפחה אחרים וחברים, ובעקבות זאת גוברת בדידותם. כאמור, לרוב הם אינם יכולים להיות בבית הספר, לפיכך הם אינם חלק מההוויה הכיתתית או החברתית. מכורח המציאות הם לא מוצאים עניין ותוכן בדברים שבהם עוסקים בני גילם. הצוות הפסיכוסוציאלי עד לכך כי הם לא רוצים להכביד על חבריהם ואינם רוצים כי "ירחמו עליהם". הם טוענים כי "זר לא יבין מה אני עובר". הם מתביישים במראה, ומרוכזים בטיפול ובתופעות הלוואי הקשות. חלקם אומרים "איבדתי את הילדות שלי" ומעדיפים את הקשר עם בנות השירות שבמחלקה ועם הגורמים המקצועיים. לצד זאת, התמיכה היא אחד הגורמים החשובים ביותר בתהליך ההתמודדות וההחלמה. כפי שנאמר, למתבגרים משימות חברתיות רבות המהוות חלק מתהליך גיבוש זהותם העצמית. לכן, בתקופה זו המתבגרים פונים לעיתים למדיה החברתית לשם תקשורת עם בני גילם. תמיכה חברתית באמצעות רשתות חברתיות מאפשרת לחשוף ולהביע רגשות, אך רק באופן חלקי ובצורה לא ספונטנית ואסוציאטיבית, מכיוון שהיא מתבצעת על ידי כתיבה וקריאת ]. קבוצת 11 ,10[ הכתוב לפני שליחת ההודעה תמיכה פנים אל פנים שונה בהיבטים אלו, משום שהיא מעודדת את הפרט להיחשף ולהתעמת יותר עם רגשותיו ותחושותיו. לכן, הערכתנו היא כי אופן תקשורת זה הוא טוב אך אינו טוב דיו. ההתמודדות עם המחלה עלולה לגרור אחריה השלכות חברתיות שליליות, כמו חוסר יציבות חברתית והימנעות ממשימות חברתיות חשובות. הספרות המקצועית מתארת קשיים חברתיים שנמשכים גם שנים .]12[ לאחר ההחלמה בשל זאת, במרכז שניידר לרפואת ילדים ובמרכז הרפואי רמב"ם מוקמות מעת לעת קבוצות תמיכה למתבגרים. הקבוצה נותנת למשתתף הזדמנות להשתייך למסגרת המספקת מגע עם מתבגרים אחרים העוברים

האינסטגרם והפייסבוק, איך שאני נראה, זה כרטיס הביקור שלי". בהמשך לכך, לעיתים אנחנו נתקלות במצבים בהם המתבגר אינו חש בנוח עם מראהו ולכן נמנע ממפגש עם קבוצת השווים עד אשר מאבד בהדרגתיות את התמיכה המשמעותית הזו. כמו כן, לעיתים בנות מתנגדות לחזור למפגשים חברתיים עד אשר השיער יצמח לאורך שישביע את רצונן. חלק מהמתבגרים מדברים על היעדר הרצון להיפגש עם מבטים שהם מפרשים כמבטי רחמים. כאמור, אחד המרכיבים שמסייע למתבגר הבריא להתפתח, דהיינו תחושת השייכות לקבוצת השווים, נפגע כאשר המתבגר חולה. הוא אינו מגיע עוד לבית הספר, אינו יכול לבלות עם חבריו, תחומי העיסוק שלו אחרים וכן הוא נראה שונה. הספרות מצביעה על חשיבות של תמיכה חברתית, ובמיוחד על הצורך של המתבגר לקבל יחס ייחודי בזמן המחלה, ומנגד לקבל יחס של קבוצת השווים המאשר כי למרות כל השינויים שעבר, עדיין הוא אותו אדם ]. השגת תוקף זה מקבוצת השווים אינה 9[ פשוטה, כאשר לעיתים קבוצת זו אינה יודעת כיצד להתנהל ומתרחקת בשל חשש לפגוע. עוד יש לתת את הדעת על כך שמאפייני הגיל גורמים למתבגרים הבריאים להיות עסוקים בחייהם שלהם. בנוסף, הילד המתבגר החולה אינו תמיד פתוח להתמודדות עם קבוצת השווים. בהתאם לכך, תפקיד הצוות הפסיכוסוציאלי כולל יצירת גשר לבית הספר ולקבוצת השווים כפי שיתואר בהמשך. בדידות: "לא טוב היות האדם לבדו" בקרב מתבגרים חולי סרטן קיימת תחושת בדידות לעיתים קרובות. בזמן שהם מתמודדים עם הטיפולים ותופעות הלוואי הקשות הפוגעים בתחושת האוטונומיה ובדימוי הגוף שלהם, חבריהם ממשיכים במסלול החיים השגרתי. המתבגרים מתנתקים ממערכות תמיכה חברתית

74