בשבילי הבית - עלון מספר 100

. "ל ַ ר ז ֶ איי ָ ה מ ֵ י ְ ר ַ א

, בגבעת ברנר לאמא אהובה גורביץ' ואבא קורט מאייר. 8.11.1938 אריה נולד בתאריך הוא התגייס לצבא ושירת בצנחנים. 18 גדל בקיבוץ, וכמו שבדרך כלל היה לו טוב, גם בילדותו היה לו טוב. בגיל הוא הוא השתחרר, לאחר שנתיים, כמוקבל אז, וחזר לגבעת ברנר. שם הוא עבד בבית החרושת למיצים "רימון". אחרי . חוץ מדוויד הוא הוותיק ביותר בבית גוברין. 1960 כחצי שנה הוא יצא לבית גוברין לשנה שלישית בשנת . אמנם גם אריה וגם נעמי גדלו בגבעת ברנר, אבל האהבה פרחה רק כשהם נפגשו כאן (בבית גוברין). 1961 השנה משהו באויר והאוירה בבית גוברין רומנטי מאוד כפי הנראה, או אולי זה היה רק הגיל. התחתנו אחרי שנה. החופה היתה בגבעת ברנר ומסיבת החתונה בבית גוברין עם עוד שני זוגות. מהצריף עברנו לחדרים למעלה. השותפים שלנו לשירותים מהצד השני היו יעל ודוויד. כשאריה היה במילואים הוא שבר יד, שבר רגל ונפגע באוזן מרימון הלם שהתפוצץ לידי, אבל פציעה רצינית הוא נפצע במלחמת ששת הימים. שם הוא נפגע מרסיסים, ולמרות שהוא חבש קסדה, כראוי לחייל אחראי, הצליח רסיס אחד לחדור את הקסדה והתיישב בראשו, אז הוא אושפז ב"אסף הרופא", ועד שהוא החלים כבר הסתיימה המלחמה. זמן קצר הוא עבד ברפת, ואז הוא קיבל את הגה המשאית לידיו. אריה אהב לנהוג ועבודה זו התאימה לו מאוד. לאחר תקופה ארוכה בנהגות הוא עבר לעבוד בפלחה. בזמן הקציר הוא היה אחראי על שלושה קומביינים. יום אחד אריה נקרא למילואים, לתרגיל גיוס. הוא החליט לא להתייצב, מתוך חשיבה שהקציר יותר חשוב מתרגיל גיוס. אך כמו שנעמי צפתה, אריה זומן למשפט ו"זכה" לשבועיים בכלא. כשאריה התקשר לנעמי מהכלא, ליידע אותה, היתה תגובתה "אתה רואה, אמרתי לך..." וגם כמה דמעות זלגו שם. אריה בילה בכלא ארבעה ימים, עד שהחברים שלו מהצבא דאגו לשחרר אותו. במבצע "שלום הגליל" עופר היה בסדיר והיו שמועות שהוא נפגע. המפקדים של אריה ידעו שנעמי בסוף הריון ושלחו אותו הביתה בתירוץ שהיא ילדה. כשהוא הגיע באחת בלילה לקפלן הסתבר, שאין שם שום נעמי מאייר. יומיים אחר כך, נולדה גלי. עופר היה בסדר גמור ורק יותר מאוחר נודע לי למה שלחו אותי, הביתה, בטענת שווא. מהמילואים השתחררתי אחרי מלחמת לבנון השנייה, בה עופר ואני שירתנו שנינו. אחרי הפלחה הוא היה מרכז קניות, ואקונום. במטבח עבדה איתי ציפה ומאז יש קשר טוב מאוד בינהם, במיוחד מאז שעברו השניים לעבוד במפעל. אריה מספר שעוד בהיותו ילד הוא אהב לשחק כדורסל, הוא שיחק בגבעת ברנר עד סוף בית הספר, וכשהגעתי לבית גוברין חיפשתי איך להמשיך. בתחילה היה רק סל, אחר כך מגרש ובסוף הוא הצטרף לקבוצה בנתיב הל"ה, איתם הוא שיחק שלוש שנים. אריה ונעמי לצאת מהקיבוץ לשנה ניסיון. רצינו מאוד יותר פרטיות בחיינו, ורצינו את הילדים איתנו 1987 בשנת

13

2021 בנובמבר 5

א' בכסלו תשפ"ב

"בשבילי"