בשבילי הבית - עלון מספר 100

אריה מאייר בשבילי

אריה של בית גוברין ובי.ג׳י.בונד איננו

כך ארצה לזכור אותך, איש עבודה בוודאי אחד המסורים והחרוצים שהכרתי, בגדי עבודה פק״ל, פלאפון צמוד, מפתחות מאובטחים שפותחים הכל, חבילת עטים בכיס הדגמח, תמיד חייכן, תמיד סקרן, דואג לכולם רק שיהיו מבסוטים. לא בוחל בשום משימה, אריה שמעמיס סחורה, אריה שקם עוד לפני ארבע לפנות בקר ומתייצב בבי.ג׳י. להובלה היומית צפונה, אריה שחוצה את המדינה יחד עם אבי תמרי בקבינה של המשאית, אריה שפורק סחורה שכל הפקחים מכירים, אריה שממהר לשוב הביתה ולהעמיס את המשאית ליום המ ו חרת ועל הדרך זורק איזו עקיצה ליושבי המשרדים על מה כבר הם הספיקו בזמן שהוא חרש את המדינה. איש משפחה ואיש קיבוץ למופת, דואג לנעמי, דואג לילדים ולנכדים, דואג לשכנים ולמי לא, מוביל עם המ ו שאית את האפניים של הקיבוץ לטיולי האפניים המסורתיים, בשלן מדופלם, רקדן בחסד ומנחה טקסים מלידה ובטח עוד מלא דברים שעוד לא יצא לשמוע.

אך מעל הכל הצניעות ופשטות ההליכות הם שהקסימו אותנו וגרמו לכולנו ללכת שבי אחריך.

איש יקר נוח על משכבך בשלום ויהי זכרך ברוך. (נעם פארן)

נדמה שהמחוגים נעצרו, זו 19:23 השעה 03.10.21 אריה מאייר - אתמול קבלתי הודעה: ה- מודעת אבל אריה מאייר ז״ל ואתה כבר לא איתנו. זה לא פשוט לומר זאת אריה שהיית כאחד מן הישוב, בעלה של נעמי שהיתה כה חשובה לך, אבא לששת ילדיך היקרים ומשמעותיים ולכל נכדיך האהובים. אריה שידעת לגמוע קילומטרים רבים נדמת. אומנם מראך היה צעיר אך זה היה העשור התשיעי בחייך. בשבילי זה סוף ופרידה מחבר יקר כזה שאכפת לו כזה שיודע לחייך ולגרום לך לרצות. לעיתים במעט ביקורתיות אבל יש אדם שלא חושב שונה ממך ? שנים רבות של עבודה במפעל בי ג׳י בונד היית מפרסם אותנו בדרכים. היו את הנסיעות והן היו רבות, להוציא משלוח ולצאת מוקדם, להגיע לחיפה בטרם השחר עלה זה לא ברור מאליו, המסירות החיוך והנועם הם היו חלק ממך. והיו את הסיפורים והחוויות הרי צברת מכרים רבים בכל מקום הן בדרכים והן במסלול חייך. היו את הריקודים, את הספורט שכה אהבת. היית מעו ו רב היה לכל דבר משמעות רבה בשבילך. אני זוכר איך אתה ונעמי רכובים על הטוסטוס איזו זוגיות ושובבות נעורים שלכם ואצילות מצידך. יש את הימים של השדות, של המוסך, המילואים הטיולים הרבים. את תורנות המטבח ביחד עם אבי תמרי ומוטי שיק אילו מטעמים שהכנתם שם יחד. אריה אתה בחרת להיות החבר מגבעת ברנר שהגיע יחד עם נעמי כמשפחה לקיבוץ שלנו והנה פרק משמעותי מחייך, הוא העזרה הזו לקהילה שהותרת בה חותם עד. אבל אני רוצה להזכיר איך תמכת ועזרת עודדת את כל מי ששהה לצידך והשארת בו ובנו משמעות יפה, בקיומו ובזיכרונותיו של הישוב שלנו. אתה כעת נח אחרי כל מה שעברת - אני רוצה להגיד מ מעל פני הים 298 לך תודה על היותך ועל מה שהותרת בבית גוברין. כאן על הגבעה ברום של מול הרי חברון שהם ההרים סביב עיר האבות ואתה מתאחד אל אותם רגבים שהיו חלק מהנוף שלך. החיוך שלא מש מפניך צרוב כמזכרת עולם. אוהב וכבר מתגעגע שמעון צדוק.

16

2021 בנובמבר 5

א' בכסלו תשפ"ב

"בשבילי"