בשבילי הבית - עלון מספר 122

שבט יהודה לשבט בנימין – " ּופְאַת-נֶגְּבָה, מִקְצֵה קִרְיַת יְעָרִים; וְיָצָא הַּגְבּול, יָּמָה, וְיָצָא, אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְּתֹוחַ. (יהושוע י"ח, ט"ו). הישוב מי נפתוח היה על דרך עולי רגל עתיקה שעברה בעמק מכיוון מוצא לכיוון העיר העתיקה של ירושלים. בשמורה מעיין שכבה השופע מניקבה חצובה בסלע, ברכת אגירה, תעלות השקיה המובילות מים לטרסות הבנויות במדרון ההר. את סביבת המעיין עוטפים עצי בוסתן וצמחייה האופיינית לבית הגידול. מי המעיין, ברכות מי האיגום והנחל הם בית גידול מימיים , ומוקד משיכה לבעלי חיים רבים המגיעים לכאן על מנת להרוות את צימאונם. במי המעיין מתרבים מינים של דו- חיים. המסלול , היורד לכיוון צפון מערב, עובר במעיין ליפתא 9302 מסלול קווי, תחילתו ברחוב מי נפתוח סימון שבילים כחול ומסתיים בעמק הארזים במגרש המשחקים "גן המצודה";. המסלול הוא גם חלק מ"שביל ירושלים". למעוניינים להאריך את המסלול אפשר להמשיך עם השביל הכחול עד גן לאומי עינות תלם. בעבר כשהיו עולים לירושלים ברגל או עם סוס ועגלה היו רואים את בתי הכפר ההיסטורי ליפתא. גם היום מי לירושלים רואה את שרידי הכפר. 1 שנוסע על כביש לצד בתי הכפר יש שרידי טרסות חקלאיות אותן עיבדו אנשי הכפר לטובת מזון ופרנסה. החקלאות בהרי יהודה הייתה מבוססת על חקלאות בעל וחקלאות שלחין. בטרסות הרחוקות מהמעיין גידלו עצי פרי כמו רימון, זית, חרוב, שקד וגפנים. בטרסות הקרובות למי המעיין גידלו ירקות. הטיול עובר ליד שרידי בתי הכפר העתיק ליפתא, הכניסה לבתים אסורה בשל סכנת התמוטטות. מ' 60 במרכז הגיא נובע מעיין ליפתא ("מי נפתוח") על מנת להגדיל את שפיעת המים חצבו ניקבה שאורכה כ והיא מזינה שתי בריכת איגום חיצוניות, המשמשות להעברת המים בתעלות השקיה לטרסות ולחלקות הגידולים. מי המעיין, בריכות המים והנחל מהוויים בית גידול המימי. בית הגידול מקיים מגוון עשיר של חיים – מיני ציפורים, יונקים, זוחלים, דו-חיים, דגים, חסרי חוליות וצמחים. במי המעיין מתרבים דו-חיים, אילנית מצויה וקרפדה ירוקה, המצויים בסכנת הכחדה כתוצאה מהרס וקיטוע בית הגידול. כמו כן בבריכות גדלים מינים שונים של סרטנים, דגים ועוד. עוד בטרם ההכרזה על השמורה. 80 אזור המעיין וסביבתו פותח בידי רשות שמורות הטבע עוד באמצע שנות ה- בשנים האחרונות רשות הטבע והגנים משקיעה מאמץ רב בפעילות ניקיון שוטפת, הסדרת שבילי הליכה, חידוש ושיקום חקלאות ההר ושיקום נופי בתה. מהמעיין יורדים עם השביל המסומן "כחול" לכיוון צפון. בדרך עוברים בין בתי הכפר הציורי. עשרות בתי הכפר עומדים, אך לא מתוחזקים, חלקם חרבים למחצה, לכן אסור להיכנס אליהם. הכפר יושב מתקופת המקרא ועד ימינו אנו. שם הכפר "ליפתא" שומר כנראה על השם המקראי "מי נפתוח". המוזכר כנקודה בגבולה הצפוני של נחלת שבט יהודה. בתקופת המרד הגדול שכן כאן כפר יהודי בשם בית לפטפי, והמקום נותר מיושב גם בתקופה הרומית. בתקופה המקום כבר נזכר בשם "ליפתא". 13- הביזנטית נקרא המקום "נפטו" ובתקופה הצלבנית "קלפסטה". במאה ה התחולל במקום קרב שבו הביס הצבא המצרי את צבא הפלאחים המורדים, ולאחר מכן המיסיונר 1834 בשנת הגרמני יוהן לודוויג שנלר הקים על אדמת הכפר את ביתו. כעבור כמה שנים הקים במקום בית יתומים שהפך לפנימייה לילדים נוצרים שהוריהם נטבחו במלחמת האזרחים בלבנון. ) הכפר נודע בפעילות חבלנית, שלטונות המנדט הבריטי פעלו בכפר כנגד 1936-1939 ( במהלך המרד הערבי פעילות זאת. עם התרחבותה של העיר ירושלים נבלע המתחם הזה בתוך העיר, והפך לשכונה של ירושלים. מספר נפש. הכפר שכן על מדרון של ההר, בתי הכפר נבנו בעיקר מאבן. 2,720- תושביו ערב מלחמת העצמאות מנה כ #; סיף א-דין. 39& תושבי הכפר היו כמעט כולם מוסלמים, עם מיעוט נוצרי. במרכז הכפר היה מסגד וקבר השיח בית הקברות עמד מצדו השני של הוואדי שחצה את הכפר. בכפר היו שני בתי ספר, לבנים ולבנות, היה גם בית בד, מועדון, שני בתי קפה, וחנויות. המעיין של הכפר סיפק לתושבים את מי השתייה וההשקיה. לכפר היו קשרים כלכליים חזקים עם ירושלים. הכפריים מכרו שם את תוצרתם החקלאית ונהנו משירותיה העירוניים.

46

2023 בספטמבר 1

ט"ו באלול תשפ"ג

) 122 "בשבילי-הבית" (