בשבילי הבית - עלון מספר 126

אִיתַי לֵב אּולַי \

אּולַי ה ַּפַעַם נְד ַּבֵר מ ִּתֹו ְך ה ַּׁשֶקֶט וְכ ְָך ּבַּיַחַד נְאַפ ְׁשֵר לְהַק ְׁשִיב אּולַי רַק נְנ ַּסֶה נימה מִתְא ַּפֶקֶת, יֹותֵר מ ִּלִים ׁשֶאֵין ּבָהֶם לְהַכְאִיב אּולַי נַס ְּכִים ֹלא לִהְיֹות חֲכָמִים ו ְֹלא לָדַעַת אֶת ה ַּכֹל מֵה ַּכֹל ֹוד קֹול. אּולַי ּדָבָר ׁש ֶּנִכ ְּתָב ֹלא מ ַׁש ְּפִיע אֲבָל ּתָמִיד י ָׁש ַּנּו מָקֹום לְע ּכ ְׁשֶהֶע ָׁשָן ה ַּסָמִי ְך מִת ְּפַּזֵר מָה ׁשֶהָל ְַך ּבְאֵיזֹו ּדֶר ְֶך חֹוזֵר ּגַם אִם ה ַּׁשְבִיל מתעקל עַד ה ַּסֹוף י ֵׁש נ ִּסִים ׁש ֶּצָרִי ְך לֶאֱסֹף וְרַק ה ַּפַעַם אּולַי, ה ַּפַעַם אּולַי, ה ַּפַעַם אּולַי... ּו ּגַם אֲנַחְנּו ֹלא חַפִים מ ִּטָעֻּיֹות אּולַי נֹודֶה אֲפ ִּלּו רַק לְעַצְמֵנ מְפַחֲדִים לְה ִּׁשָאֵר לְב ַּדֵנ ּו אֲבָל י ֹותֵר מְפַחֲדִים ֹלא לִהְי ֹות ֹו ׁשֶה ַּטֶבַע ּבְעַצְמ ֹו מִלְחָמָה וְאּולַי ה ַּמִלְחָמֹות הֵן ּב ַּטֶבַע א אֲבָל אּולַי י ֵׁש עֹוד ּתְקַּוֶה ׁש ֶּנ ִׁשְאֶרֶת מֹופִיעָה מ ִּתֹו ְך הָאֲדָמָה. ּתֹו ְך ה ַּלַיְלָה וְהַּיֹום אּולַי ה ַּפַעַם נְד ַּבֵר מ ִּתֹו ְך ה ַּׁשֶקֶט, וְאִם ּתִרְצִי נְד ַּבֵר אֶל א ּולַי ּבָעִנְיְנֵי ה ַּלֵב א ַּת מִתְע ַּסֶקֶת, מָה ׁשְוֵה ה ַּלֵב אִם אֵין ל ֹו ביט ׁשֶּי ֹודֵע לִפְע ֹום א ּולַי י ֵׁש אֲנ ָׁשִים י ֹודְעִים י ֹותֵר ט ֹוב מֵא ִּתָנ ּו אֵי ְך לִבְעֹט, אֵי ְך לְחַּי ֹות, אֵי ְך לִהְי ֹות. ֵׁש מ ַּׁשֶהּו ּבְלַע ֲׂשֹות וְלִטְעֹות אּולַי ּבָרֹב ה ַּמִקְרִים א ַּת צֹודֶקֶת אֲבָל י אּולַי ה ַּׁשִיר ּב ַּכְלָל ֹלא עליי ְך וְעליי א ֶּלָא ּגָדֹול מ ִּׁשְנֵינּו ּגַם יַחַד וְאִם אֶז ְּכֹר ּתָמִיד ׁשֶּי ֵׁש מ ַּׁשֶהּו מעליי זֶה יָאִיר אֶת ה ַּצֵל, ימיס אֶת ה ַּפַחַד אּולַי וְרַק אּולַי מָה ׁש ֶּבָטּוח ּבָאֱמֶת אָדָם חֹו ׁשֵב לָלֶכֶת וֶא ֱֹלהִים מְז ַּמֵן מִפ ְּג ָׁש אּולַי אִם ננסה קְצָת ּפָחֹות להת ְּב ַּלֵט נְג ַּלֶה מ ַּׁשֶהּו עַל ה ַּדֶר ְֶך ו ְֹלא נֶאֱמַר יֹותֵר נֹוא ָׁש.

הביאה לידיעתנו : שולי מוסקוביץ

15

2024 בינואר 5

כ"ד בטבת תשפ"ד

) 126 "בשבילי-הבית" (