בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

- עברתי לעבוד במעבדה של גופר המפעל המוקם, שהיתה בבית הערבי ליד שער הכניסה. הבאנו את פרד - כימאי מאנגליה, וממנו למדתי את התורה. התחלנו לייצר בקנה מידה קטן. בניגוד לעצת הכימאים הכנסנו מחשוב למפעל, מה שלדעתי היה בזבוז כסף רב לריק.

בתחילה ייצרנו רק פולימרים והמכונות לא היו טובות במיוחד. כשיוסי בנטוב עזב נכנס טומי הרדי, שהעלה את בי. ג'י. על הפסים. התחלנו ליצר את בי. ג'י. בונד והתחלנו להרוויח. על בסיס רווחי המפעל בנינו את ההרחבות ללינה המשפחתית. הכנסנו מוצרים נוספים והמפעל התנהל טוב. לאחר שטומי עזב היה ישראל אביבי המנהל ואחר כך ארז לוי ז"ל. באותו זמן הוקם דירקטוריון למפעל. כל השנים עבדתי במעבדה. במשך השנים ירדה רווחיות המפעל, חיפשנו אפשרות למכור אותו לפני שיקרוס והגענו להסכם עם "אשטרום" שלדעתי קיבלו אותו ממש בחינם. - כשחזרנו מאניעם שבתי אל הנהגות במשאית, שעשתה הובלות למפעל. היתה הרבה אריה עבודה ושכרנו חברת משאיות לתגבור. הוחלט שאני אהיה עובד בחברה הזו אבל אעשה ימים נקלעתי למצב 5 הובלות עם המשאית שלנו רק למפעל. כשעברנו לשבוע עבודה של אבסורדי. כשביקשו ממני להמשיך לעבוד גם בימי שישי הודעתי שאני מוכן לעשות זאת אם אקבל תמורה כספית, מה שלא היה מקובל אז. והתוצאה - המשאית שלנו לא עבדה ביום ש"ח כל יום שישי עבור ההובלות. 900 ) שישי אבל כן שילמנו לפרטוש (בעל חברת המשאיות כקיבוץ שיתופי עשינו הרבה שגיאות לדעתי. - אחרי שלושה חודשים בנגרייה יצאתי וחיפשתי מקום עבודה. נכנסתי למפעל ועבדתי דן שנה. 20 - בייצור. הייתי בן חמישים וכל שאר העובדים בייצור היו צעירים ממני ב הצלחנו להכין מנה אחת ביום. מהבוקר מכינים את המכונה, בשעה תשע בערך מתחילים את הריאקציה. העבודה נמשכה זמן רב. בצהריים מגיעה משמרת שנייה ובתשע בערב, לאחר קירור, מוציאים את המוצר ומנקים את המכונות. הצעתי להכניס מים וסבון (חלק מהמנה) ערב קודם וכך חסכנו כשעה וחצי מזמן התהליך. פעם יצא לי לנקות את הריאקטור ונוכחתי שזה לא מתנקה, שוב טלפון לגופר (מחקר ופיתוח) מה עושים? הוא הציע להכניס בסוף השבוע סודה קאוסטית ולחמם. אחרי הפעולה הזו התנקו המיכלים עד שראו שוב את הפלדה וכך התקצר מאוד זמן הכנת המנה. כל הצוות התחיל לחפש מה עוד אפשר לשפר והגענו להכנת

102