בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

שתי מנות ביום. היתה תקופה שעבדנו שלוש משמרות ביום. היתה הצלחה למוצר שלנו. דבק " והביקוש היה יותר משהספקנו לייצר. ארגנו גיוסים לקינקון 2 אקרילי לבניה - "בי. ג'י בונד (מילוי קנקנים במוצר) והכנת קרטונים לאריזה. כשנגמר ה"בום" נשארנו בייצור שלושה שסגר את היום והכנו שתי מנות 12:00 - ואחד ב 8:00 - אחד ב 4:00 - אנשים. אחד התחיל ב ביום. עברתי התקף לב וסיימתי את עבודתי בייצור. עברתי למחסן המפעל - אחריות 1992 בשנת על המלאי והזמנת חומרי גלם ואריזה. המפעל היה זמן רב בהפסדים. יום אחד עלה רעיון להחליף אחד מחומרי הגלם באחר במוצר "בי. ג' בונד". הרעיון היה טוב. באותו זמן הגיעה העליה הגדולה מרוסיה ובארץ בנו הרבה. ייצרנו ומכרנו כמויות גדולות ככל שיכולנו והיה רווח טוב. כשהיתה ירידה בבניה בארץ ירדה גם הרווחיות ולאורך השנים הלך המפעל ואיבד את רווחיותו.

סיימתי לעבוד בחוץ 67 - בגיל לומי וחזרתי הביתה. הייתי כבר גמלאי. כעבור זמן קצר פנו אלי מהמפעל להחליף את דגן מאייר שנהג במשאית ויצא לחופש לשבועיים. נתבקשתי לעשות רק שתי הובלות בשבוע ל"עלבד" במשואות יצחק. הסכמתי לבקשה ונהגתי במשאית שבועיים, שנמשכו שמונה שנים. בתחילה היתה משאית ישנה שעשתה הובלות רק ליעדים קרובים לבית, יותר מאוחר קנו "סקנייה" יד שניה ונהגתי בכל הארץ. התנאי היחיד היה שהפריקה נעשית

הודעתי שביום ההולדת שלי אני מסיים את העבודה. 75 בעזרת מלגזה. כשהתקרבתי לגיל ביום האחרון עם המשאית נסעתי לנתניה, שם גיליתי שיש נזילת מים רצינית במשאית וצריך להחליף רדיאטור. דיווחתי לגלעד פרייליך האחראי על המחסן, ופינו את המשאית על גרר למוסך ואותי הביתה. גלעד שאל אם אני מוכן לעשות רק עוד הובלה קטנה אחת עם הטנדר, וכשהסכמתי, קבענו להיפגש למחרת בעשר במפעל. הגעתי בעשר כמוסכם ולא ראיתי את הטנדר. שלחו אותי לקחת ניירת מהמשרדים וכשנכנסתי קיבלו את פני כל עובדי המפעל שהכינו לי מסיבת פרידה. זה היה מרגש מאוד ונעים. אחר כך הבנתי שמסיבת ההפתעה תוכננה ליום הקודם אבל לא הגעתי בזמן עקב התקלה במשאית.

103