בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
חדר אוכל ומטבח
- כשהגעתי לבית גוברין היה דדוס (דוד גל) סדרן העבודה. הוא הודיע לי שיש דגים ליום הגר שישי ואני הולכת לנקות אותם. לא ידעתי איך נראה דג לפני שהוא מגיע לצלחת... רוחל'ה לביא מגרעין "מרשה", אותה הכרתי מהצבא, הגיעה ובאה להצלתי ועזרתי בניקוי הדגים. החלטתי שבסוף השבוע אני חוזרת לגבעת ברנר. - בכיתה י"א הגענו לבית גוברין לשבועיים עזרה. זה היה בפסח וחדר האוכל היה במועדון נעמי של היום. בליל הסדר חנכו את חדר האוכל החדש - הצריף. היתה מבואה - חדר כניסה כזה שבחורף פיזרו נסורת על הרצפה כנגד הבוץ. היה לוח מודעות גדול ולוח סידור עבודה. בקצה היה חדרון קטן עם טלפון ותאי דואר. זה היה חדר אוכל גדול ובשנים הראשונות היה ברובו ריק גם כשכל החברים הגיעו לאכול באותו זמן.
- בחדר האוכל היה הטלפון דליה ו. היחיד כמעט בקיבוץ. כשהיה נשמע צלצולו היה מישהו עונה וקורא בקול רם למי שצריך. אני זוכרת את צלחות הזכוכית החומות, שרכשנו במקום צלחות הפלסטיק. כשהשולחנות היו ערוכים היה המראה כל כך יפה. למיטב זכרוני אני הכנסתי אותן לחדר האוכל. בהתחלה לא היתה הגשה
עצמית. היינו עורכים את הכלים על השולחנות, מחלקים את האוכל הקר - סלטים ומים, וכשהיו החברים יושבים היינו עוברים עם עגלה עמוסת כלים מלאים באוכל חם ואחריה עוד עגלה עם המנות. כל אחד ביקש וקיבל את המנה שרצה לפי המבחר באותה ארוחה. החוויה העיקרית מאותן שנים היתה מילוי מקום. היו שולחנות של ארבעה מקומות, והחברים נתבקשו לשבת לפי הסדר - כששולחן אחד מתמלא, עוברים לשני. אם נכנס איתנו מישהו שלא התאים לנו לשבת איתו, חיכינו בצד עד שהשולחן שלו יתמלא, ואז נכנסנו לשבת בשולחן הבא. היה צריך לפתח אסטרטגיות מורכבות כדי להצליח לשבת ליד מי שרצינו ועדיין לשמור על הסדר המתבקש. בערב שישי היתה גלידה בסוף הארוחה, בחלוקה חופשית. כולנו זוכרים את רוני, שהיה חוגג על כמויות גלידה מכובדות. נשים בהריון קיבלו ארוחה מיוחדת ביום שישי בצהרים - כבד וצ'יפס. אני בטוחה שהיום אף דיאטנית לא היתה ממליצה על ארוחה כזו.
113
Made with FlippingBook Annual report