בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
חינוך
- רוב השנים עבדתי בבתי הילדים. יעל השיטה החינוכית המקובלת אז היתה קבוצות של ארבעה ילדים שמתחילים יחד מבית התינוקות, גיל שישה שבועות, וממשיכים עד הגן. לכל רביעייה היה בית ושתי מטפלות. אחת היתה עובדת משש עד אחת וחצי, יוצאת להפסקה וחוזרת בשלוש וחצי לשעה, לסיים את היום כשההורים באו לקחת את הילדים בארבע
וחצי. המטפלת השנייה היתה בבית הילדים כשהמטפלת הקבועה יצאה להפסקה. בחצר היו לולים גדולים, בכל יום שמש היינו משכיבים את התינוקות עם ישבנים חשופים לאמבטיית שמש. בימים יפים, לא חמים ולא קרים מדי הם גם ישנו שם את שנת הבוקר. עגלולים לתינוקות לא היו אז ואם רצינו לטייל עם הילדים לקחנו אותם על הידיים עד שלמדו ללכת. בערב היו המטפלות באות "להשכבה" - נשארות בבית הילדים אחרי שההורים סיימו להשכיב את הילדים והלכו. תורנות של שעה בערך. מאחר והייתי רוב השנים מטפלת היו לי הרבה ערבים של "השכבות", והלכתי להשכיב ילדים של אחרים במקום את הילדים שלי. - במשך השנים עבדתי בעיקר בחינוך בגיל הרך. יצאתי להשתלמויות ורכשתי ניסיון. היה נעמי נהוג אצלנו שחבר עובד שמונה וחצי שעות ביום. החברות עבדו אותן שעות עד לחודש השמיני להריון הראשון ואז עברו ליום של ארבע שעות עבודה. כשהתינוק היה בן שישה שבועות חזרה האם לעבוד ארבע ש' .כל חודש נוספה שעה וירדה ארוחה שהאם האכילה את תינוקה. לאחר שבעה ח' המשיכו כל האמהות לעבוד שבע ש' ויכלו לבוא לבלות עם הילד בבית הילדים שעה ביום, זו "שעת אהבה" כפי שנקראה במקומותינו.
הילדים היו בקבוצות של ארבעה לפי סדר הלידה. בשנים הראשונות נכנסו התינוקות לבית הילדים מיד אחרי הלידה, יותר מאוחר נשארו עם אמא בבית שישה שבועות ואז עברו לבית התינוקות. היה נהוג 1963 כשעופר נולד, במאי שהשומרת מאכילה את התינוק בלילה.
117
Made with FlippingBook Annual report