בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

- כל ילדי בית הספר גרו בבית אחד, והמסגרת החינוכית בשעות שלאחר הלימודים דליה ו היתה מאוד חשובה לנו. יום אחד היה טיול בסביבה, יום אחד סיפור בהמשכים, יום אחד שיחת בית, ובימים האחרים פעילות נפרדת לגדולים ולקטנים. זו היתה מסגרת חינוכית יוצאת מן הכלל לשעות שאחרי הלימודים. הכוונה העיקרית היתה לחבר את הילדים למקום, לבית, כי רוב היום הם היו בנתיב הל"ה.

כשנולד ערן, בית התינוקות היה באחד הבתים למעלה, מגורי הצעירים היום, ושומרת הלילה ישבה בבית הרופא. אם תינוק בכה היתה צריכה ללכת עד השכונה למעלה כדי לתת מענה לתינוק. היום זה נראה לי בלתי אפשרי וממש לא יאמן. אז לא חשבנו אפילו להתנגד לסידור הזה.

- למדתי חינוך מיוחד בתנועה והתחלתי לתת שעורים בתנועה מתקנת לילדים בקיבוץ, דורית בגיל גן וכיתות נמוכות. בנוסף לימדתי תנועה ושחיה לילדי הגן. בסוף המשכתי עם ילדי הגן רק שנים בסך הכל. אני שמחה לציין שבמשך כל השנים האלה ידעו לשחות 29 , בלימודי השחייה כל הילדים שעלו לכיתה א'. כשנולדה ביתנו השלישית, אילת, היא אובחנה עם איחור התפתחותי. כך בעצם התחלתי לעבוד גם עם תינוקות בליווי התפתחותי מוטורי. אחרי הרבה שנים למדתי, במימון עצמי, את שיטת "צעד ראשון" המלמדת איך לעזור לתינוק בשלבי ההתפתחות הראשונים. במשך השנים הקמתי כאן מערכת לליווי התפתחותי לתינוקות ופעוטות. הייתי צופה בתינוק ועובדת איתו במידת הצורך. יזמתי ליווי של פיזיותראפיסטית התפתחותית ובנוסף הייתי מגיעה עם הילדים וההורים לתחנה להתפתחות הילד באשקלון ובסרוקה במידת הצורך. מובן שכל העבודה נעשתה רק באישור ההורים. עם השינוי, כשהייתי צריכה לקבל תשלום עבור עבודתי, התפרקה כל המערכת הזו. חברים לא ידעו איך הם מתארגנים במצב החדש והעדיפו לפנות למערכת הבריאות של קופ"ח. יצאתי ללמוד גננת מורה. הלימודים נמשכו שנתיים וכשסיימתי נכנסתי 1978 - בשנת נעמי שנים בערך ועד שיצאו לכיתה א'. הגננת 3 להיות גננת בגן צבר. הגנים היו רב גיליים מגיל היתה מובילה והכתיבה את סדר היום החינוכי, אבל עבדה כמו כולן ובעיקר היתה עבודת צוות ללא חלוקה מובהקת של גננת וסייעות כמו היום. אחרי שלוש שנים בגן יצאתי ללמד את כיתה א', קבוצת "דקל". לימדתי אותם גם בכיתה ב', והמשכתי עוד שנה עם כיתה א'. אחר כך חזרתי לגן.

120