בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
- בסיום בית הספר נהגנו לחגוג דורית עם הבוגרים חג גדול, הוא חג המחזור. בדרך כלל העלינו מופע, שהתבסס על רצונם ודמיונם של הבוגרים. היה במאי, איש מוזיקה, והמשתתפים, שהיו הכיתה, ההורים ועוד חברים שהשתתפו כשחקנים, ומהקיבוץ מפיק שהיה אחראי על מציאת הבמאי והמוזיקאי, ארגון במה, תלבושות, תפאורה וארגון החזרות. בשלושה חגי מחזור הייתי המפיקה. כל חג כלל גם ארוחה חגיגית לכל הקיבוץ ולאורחי בעלי
השמחה, אבל את הארוחות ארגן תמיד מישהו אחר, כי זה ממש לא הצד החזק שלי. זו היתה עבודה מאוד אינטנסיבית, ובדרך כלל גם על חשבון שעות עבודה, אבל הרבה בזמן הפרטי שלי. פעמיים היה הבמאי משה דץ, המוכר לכולנו, כשהיה עוד לא מוכר והיה לו זמן עבורנו. פעמיים השתלב חג המחזור עם חג הקיבוץ - חג החמישים וחג השישים. גם בחגים אלה הייתי שותפה בהכנת תלבושות, ריקודים וכתיבה. - בין שאר תפקידי הייתי גם מרכזת תרבות. עיקר העבודה היה ארגון קבלות שבת. דליה ורדון כל שבוע היה ערב תרבות. זה דרש השקעת שעות רבות אחרי העבודה. בימי שישי, בתשע, הייתי יורדת למועדון ומכבה את הטלוויזיה כדי שהחברים יבואו לערב בחדר האוכל. כמובן גם ארגון החגים היה מתפקידנו. - ביום השלושים לנפילתו של דני התכנסנו בחדר האוכל בבית גוברין, ערב "שירים לדני" חברי הקיבוץ, חברים מגבעת ברנר, חברים מהצבא ועוד חברים רבים אחרים. האקורדיון ניגן, ומתוך העצב והשכול עלתה שירה, טבעית, מן הלב. מתוך השירה הזאת, צמח הרעיון של הערב - לחזור ולשיר את השירים ששרו אז, עם דני. מתחילתו יוחד הערב לשירי ארץ ישראל
שנתנו לערב את אופיו. להקות וזמרים מההתיישבות העובדת הוזמנו לשיר בערב מיוחד זה. בשנים הראשונות הופיעו כל המשתתפים בהתנדבות. ארגון הערב היה מורכב מאוד - חבילות קש מהרפת, עליהן קרשים כספסלים - מושבי הקהל, אירוח האומנים, סידור התאורה וההגברה (מקצועית בתשלום). סידורי פרחים
128
Made with FlippingBook Annual report