בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין
- כשסוף סוף הגעתי לבית גוברין התברר שאין חדר אליו אוכל להיכנס. דפי, שמואל המזכירה, השאירה אותי להמתין בחדר שלה והלכה למצוא חדר עבורי. זכיתי וקיבלתי חדר בבנין ולא בצריף כמו כל הש"שינים. ניתן להבין מכאן למה הרבה שנים אמרנו על עצמנו שאנחנו מתנהלים כמו היאחזות נח"ל ולא כמו קיבוץ מסודר. לאחר זמן התפנה חדר בצריפים ונתבקשתי לעבור לשם. דווקאשמחתי כי בבניינים היה "יבש" ומשעמם ואילו בצריפים התרכזו עיקר חיי החברה של הצעירים. - רק אחרי ששת הימים נבנו שני הבתים הראשונים לוותיקים, בכל בנין היו ארבע דורית דירות של שני חדרים, מטבחון פצפון ומקלחת קטנה, ואפילו מרפסת. "שיכון וותיקים". כל הבתים לוותיקים שנבנו אחר כך, היו באותו גודל, אבל רק שתי דירות בבנין. בהרחבה ללינה המשפחתית הוכפל הגודל של כל דירה. כשהשתחררתי עברתי לגור עם גופר, בחדר בצריפים, בלי שירותים ומקלחת כמובן. לימים עברנו לבתי הצעירים שאז היו מגורי החברים. לשיכון וותיקים עברנו כשכבר היו לנו שני מ"ר, נכנסה המיטה לחדר השינה, ובסלון היתה 40 , בערך, בדירה הגדולה 1976 ילדים, בשנת כורסא שקיבלתי מההורים שלי, כסא עליו עמד הרדיו ו... זהו. יותר לא היה. אפילו מקרר עוד לא היה לנו, שלא לדבר על ספה, שולחן אוכל או כוננית לספרים. אבל קיבלנו "תקציב ריהוט" מהקיבוץ כדי לרכוש רהיטים כיאה לוותיקים.
130
Made with FlippingBook Annual report