בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

היתה לי ילדות מאושרת. אפילו בתקופת הצנע לא היה חסר לנו דבר. גרנו בצריף, השירותים והמקלחת היו בחוץ, בחורף היתה אמא מחממת מים בתוך גיגית בה התרחצנו, ובקיץ השמש , עם תחילת המאורעות, אמא 1947 דאגה לנו למים חמים. הגן וכיתות א' וב' היו במושב. בשנת ואנחנו הילדים היינו הולכים לישון במרכז הכפר אצל משפחות שארחו אותנו. אבא נשאר לשמור על הבית והמשק מפני שכנינו הערבים שהפכו עוינים. כשפרצה מלחמת העצמאות והצבא המצרי הגיע לאשדוד והפגיז את האזור פינו אותנו - ילדים ואמהות לרחובות. נדודינו נמשכו דרך כפר ביל"ו, יפו, כפר מלל, כפר אז"ר ומשם שבנו הביתה, לאחר שהצבא המצרי גורש מהדרום. בזמן המלחמה הפך בית הספר לחדר מתים ולא חזרנו ללמוד במבנה הזה. בתיכון עבדתי במשק, בעיקר בחופשים. היתה לנו רפת, וגן ירק. ירקות אכלנו רק מגן הירק שלנו. אני זוכר איך הלכתי לחפש את המלפפון והעגבנייה הראשונים ואיזו שמחה היתה להכין את הסלט הראשון. בסיום התיכון הגיע הגיוס לצבא. התנדבתי לצנחנים. קל זה לא היה. עברתי קורס מ"כים וקורס משלחים. צנחנו המון. באחת הצניחות שברתי את הרגל. הורידו לי פרופיל, נשלחתי לשל"ת לבית גוברין, ועד היום אני כאן. בתחילה עבדתי במוסך מסגריה עם נבון (אברהם נבון מהגרעין התורכי) . עבר זמן, וברפת אף אחד לא רצה לעבוד. ביקשו ממני להיכנס לשם לתקופה קצרה, עד עזרתי לרחל למצוא את עדר הכבשים ומאז אנחנו ביחד. 1966 שימצא עובד קבוע. בשנת התחתנו. היה חורף, הרבה גשם, ובחדר האוכל היה צפוף מאוד ושמח. 1967 בינואר כבר לפני מלחמת ששת הימים הייתי מא"ז, מפקד אזור, שאחראי על ביטחון היישוב. היום קוראים לזה רבש"ץ. חמש עשרה שנה עברו עד שנמצא העובד הקבוע ששחרר אותי מהרפת... כשהצלחתי סוף סוף לצאת חזרתי לעבוד במוסך. עדיין ביקשו אותי להמשיך ברפת אבל לי כבר היה מספיק. . וכך 3 לצורך הפעלת המוסך דרש משרד העבודה שיהיה עובד עם תעודת מכונאי שלב זכיתי לצאת לקורס מכונאות רכב ברופין. במשך הזמן יצאתי גם לשנתיים לימודים ב"אפעל" בקורס הגבוה. נולדה ביתנו הבכורה גלית. 1968 : אחרי שנה בדיר עברתי לבתי הילדים. ובספטמבר רחל עבדתי בבתי ילדים, בגן ועם כיתה א'. כשהייתי בהריון עם לילך, בת הזקונים שלנו, הייתי בשמירת הריון ועבדתי במחסן. אחרי הלידה עברתי למתפרה. עבדתי עם דליה קרן והיה לי מאוד טוב שם. למדתי לפרום, לתפור לגזור - שנה של יצירה. העבודה עם דליה היתה מאוד נעימה. כשפתחו את תחנת הדלק עברתי לעבוד שם עם דני שפר ודפנה רגולר, שניהלה את המקום. בינתיים הורחב ענף התיירות, נפרדתי מתחנת הדלק והצטרפתי לצוות. הייתי אחראית על האכסניות. הרבה שנים הייתי במילואים בצנחנים, בתפקיד משלח הצנחות ציוד בעיקר. אחרי איציק:

15