בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

- (מתוך חוברת לזכרו). "מילדותו היה מנהיג טבעי, ספורטאי מצוין, תוסס, רב פעלים על דני ותושיה שמעטים כמוהו "איכפתניקים" לאשר מתרחש בכיתה, בחטיבה ובמשק. הריצה למרחקים ארוכים היתה אהובה עליו במיוחד, כנראה. והשירה. לעיתים תכופות היינו יושבים על הדשא בשכונת טיינר. והנה היה נשמע קולו של דני. הוא לא אמר "חבר'ה שרים", הוא פשוט היה מחלק את הקולות, או דאג שיתחלקו, וכאילו דבר לא קיים מלבד זה - היו כולם נדבקים באהבת השירה שלו ומתחילים לשיר שירים מכל הסוגים. תכונה אופיינית לדני שתמיד היה הטוב בכולם. בכיתה שלו הורגשה מנהיגותו הסוחפת. תמיד עליז, מתלהב, מוכן להקשיב לכל אחד, ולעזור. האופטימיות קלחה ממנו. דורש מעצמו ומאחרים. למעשה, לא היה שטח אותו הזניח דני, ובכולם היה טוב. בתיכון היה מדריך בסניף מחנות העולים בעקרון. דניאל היה מדריך הקבוצה הבוגרת, אחראי לתרבות, למחסן הציוד, למועדון ולדחיית תשלומי השכירות לבעל הבית. בנותר התחלקו שאר שלושת המדריכים. והיתה הרביעייה. רביעיית הזמר קמה, למעשה, בדרך פשוטה למדי. גבי ששר הכי נכון שר קול ראשון, יצחק כהן שר משהו גבוה, יצחק תדמור שר אוקטאבה נמוכה מדניאל, שלא ידע בדרך כלל את המנגינה שלא לדבר על המילים, והיה שר מראש את הקול השני. לימים נקראה "רביעיית גבעת ברנר". בסיום בית הספר יצא להדרכה בחטיבת בני הקיבוצים בנוער העובד. עיקר תפקידו היה אחריות על ארגון המקהלה והתזמורת של החטיבה. בצבא, בקורס קצינים, היו לדני המון בעיות משמעת, "היתקלויות". היתה בו התנגדות טבעית לשגרה, רעיונות "משוגעים" קסמו לו מעצם היותם "משוגעים". לאחר מעשה היה מוצא או ממציא את ההסבר המתאים. אמרו עליו כי רק פעם אחת ויחידה בחייו הגיע למלוא מיצוי יכולתו. רק באותה שעה ורבע מחסניות, בהחליפו את העוזי ברובה רוסי תוך 14 של לחימה בתעלות נוקייב, שם - ברוקנו כדי קרב, בעת שהוכרח לקפוץ מהתעלה בשל רימון אחד בתוכה ולחזור בזינוק בגלל אחר מחוצה לה, שם התגלה בכל תעוזתו." בסוף י"ב עברתי למגורי צעירים. בתחילה עוד הייתי בחדר עם שותפה ובמשך הזמן דליה: עברתי לחדר של דני. בסיום בית הספר יצאתי להדרכה במחנות העולים בתל אביב. היינו כשבעה מדריכים, הדרכנו בכמה סניפים בתל אביב רבתי, וגרנו כולנו בקומונה אחת. היינו קבוצה נהדרת ביחד. דני היה בא לבקר אותי מהצבא, קצין במדים, יפה ונהדר, ומובן שהשאיר רושם רב. ממחנות העולים התגייסתי לנח"ל, ל"בנות משקים", המיועדות לקורס מכ"יות. הייתי מכ"ית של בנות גרעינים. החברה היתה טובה מאוד וזכורה לי תקופה מהנה ומוצלחת. אחרי שנה הוצע לי לצאת לקורס קצינות, אבל אני החלטתי שזה הזמן להתחתן. דני ואני חזרנו אחרי התחתנו. החתונה היתה רצףשל אירועים - בתחילה 18.9.1962 הצבא לגבעת ברנר ובתאריך החופה. אותנו חיתן הסבא שלי, הרב אברהם עקיבא רודנר. זה היה כבוד גדול. אחר כך היתה

22