בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

מסיבה למשפחות שלנו בחדר האוכל. יותר מאוחר היתה מסיבת חתונה גדולה לשמונה זוגות עם כל הקיבוץ. ולבסוף הכיתה של דני ארגנו לנו מסיבה מיוחדת סביב למדורה. נולדה בתנו הבכורה ניצן. בנובמבר 1963 דני עבד ברפת, אני הייתי מטפלתשל כיתה ג' ובמאי הגענו עם ניצן התינוקת לבית גוברין. דני עבד בעג"ש ולאחר זמן קצר נבחר להיות מזכיר 1964 (מנהל קהילה היום). אני זוכרת טיולים רבים עם ניצן ודני לפתוח או לסגור מים בעמק. אני עבדתי בתחילה במקומות מזדמנים כמו דילול סלק, שהיה די נורא, ואחר כך ליוויתי את ילדי הגן. היו כאן שישה ילדים בגיל גן וכל יום נסענו לגן בנתיב הל"ה. הייתי אוספת אותם בבוקר מהבית, שהיה ליד בית התינוקות של ניצן. אני זוכרת שכל יום היתה פרידה קשה וקולנית מהבת שלי. לא היה קל להתחיל כך את היום. בנתיב הל"ה היינו בגן של נורית גולדשטיין ז"ל, אצלה למדתי להיות גננת. היא היתה ממש המנטורית שלי, והשפיעה רבות על דרכי החינוכית. לאחר זמן לא יכולנו להישאר בגן בנתיב הל"ה והחלטנו לפתוח גן בבית גוברין. פנינו לגבעת ברנר בבקשה לאשר את הישארותנו בבית גוברין. באותה שיחה 1966 בשנת הרימו כוסית לכבוד ההחלטה החלוצית שלנו. עד היום איני מתחרטת אפילו לרגע על נולד בננו ערן. 1966 החלטתנו זו. בדצמבר כשדני הוביל את תהליך גיוס המשפחות לבית גוברין הייתי נוסעת איתו להיפגש עם משפחות בקיבוצים, לנסות לשכנע להצטרף אלינו לכאן. דני סיפר תמיד, בהתלהבות רבה, על הקיבוץ המיוחד שלנו. , נהרג דניאל ורדון באל עריש. 7.6.1967 במלחמת ששת הימים, בתאריך "שלושה צל"שים הוענקו לו - על הצל"ש הראשון עדיין לא ניתן לספר. הצל"ש השני לאחר מבצע נוקייב, על לחימתו בראש מחלקתו לאורך כל התעלה הצפונית של היעד קיבל דני צל"ש מטעם אלוף פיקוד צפון. במלחמת ששת הימים - על התנדבותו לחסל את האויב ולפנות פצועים בידיעה ברורה שבפעולה זו הוא מסכן את חייו, קיבל דני את צל"ש הרמטכ"ל. צל"ש על הקרבה של היחיד למען אחים לוחמים. מה שעשה דני באותה סמטה חשוכה באל-עריש, היה מופת של יחידי סגולה. על פעולה זו שילם בחייו". יותר מאוחר הוענק לו אות הגבורה, האות הגבוה ביותר בצה"ל." (מתוך החוברת) מהשנה הראשונה אחרי מותו של דני איני זוכרת הרבה. נשארתי עם ניצן בת הארבע, דליה: ערן, תינוק בן חצי שנה ושבר גדול. לא שרתי יותר בקבלות השבת. אבל החיים ממשיכים, וגם אנחנו המשכנו. נבנה גן צבר. הייתי גננת גם בגן החדש ולאחר זמן שמואל ריקליס, שהיה גזבר, 1968 בשנת דאג שאהיה רשומה במשרד החינוך. הגיעו לגן שתי מפקחות, ישבו יום שלם ואשרו את המהלך. כך הפכתי לגננת מקצועית רשמית. הילדים שכבר למדו בבית הספר בנתיב הל"ה עברו לגור בבית הרופא. כשערן הגיע לגן עברתי לטפל בילדי בית הספר בבית הרופא ויותר מאוחר בבית תמר. אני לא זוכרת את מקומות העבודה שלי לפי הסדר אבל במשך השנים עבדתי גם

23