בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

בחדר האוכל, עוד בצריף. בין שאר תפקידי הייתי גם מרכזת ו. תרבות.

יצאתי ללמוד אגרונומיה בפקולטה לחקלאות ברחובות, סניף של 1971 בשנת דן: האוניברסיטה העברית בירושלים, למדתי במסלול החקלאות. לצאת ללימודים כשאני כבר בעל משפחה, ועוד משפחה מורכבת, זה ממש לא פשוט. בשני הסמסטרים הראשונים חזרתי כל יום הביתה, בסמסטר השלישי, סמדר הסכימה שאשאר בפקולטה יומיים וזה הקל מאוד והיה נפלא. בשנה השניה דליה היתה בהריון עם יעל, ובגלל התפרצות אדמת, היתה בהסגר. אני יכולתי ללמוד באופן חלקי מאוד. חזרתי ללימודים מלאים כשדליה יצאה מההסגר. לפני שהספקתי לסיים את התואר פרצה מלחמת יום כיפור. גויסתי כבר בערב הראשון. היינו פלוגת חרמ"ש בגדוד שריון. ממש בקרבות לא השתתפנו, אבל ספגנו הפגזות ממטוסים. אחר כך חצינו את התעלה וחטפתי רסיס בכתף. הייתי מבסוט עד הגג. הבנתי שתוך זמן קצר תהיה הפסקת אש, ואני לא אצטרך להישאר בקו בתום המלחמה. עד היום יש לי רסיס בכתף. כשחזרתי למילואים לאחר החלמתי נזכר המג"ד שאשתי היא אלמנת צהל ואני בכלל לא צריך להתגייס. חזרתי הביתה והשלמתי את התואר באגרונומיה. בסיום לימודי חזרתי לעבוד בעג"ש בשטחי הקיבוץ. דליה יצאה ללמוד ואני נשארתי עם הילדים. יצאתי ללמוד הוראה באורנים. אחרי שלוש שנים לימדתי בבית הספר 1975 בשנת דליה: המשותף שלנו עם נתיב הל"ה את כיתה ג'. היתה לי שנה מאוד קשה וחשבתי להפסיק ללמד, אבל המשכתי בגבורה עד הסוף. עם השנים היה יותר קל ונעים. דליה כבר חזרה מהלימודים וממני ביקשו להיות גזבר, ככה, ללא שום 1979 בשנת דן: הכנה. קיבלתי על עצמי את דין התנועה והייתי גזבר. באותה שנה היה יבול הכותנה כמעט אפסי ונקראתי לחזור לכותנה לשיקום הענף. שמחתי מאוד וחזרתי לעג"ש. בינתיים הוחלט על בנית חדר אוכל חדש, ובמקביל הוקם המפעל. באופן אישי נראתה לי תכנית חדר האוכל לא מתאימה בגודלה המיותר, והמפעל הוקם לדעתי במקום מאוד לא נכון, בהתחשב ברוח המזרחית בלילה ובהמשך הסתבר שצדקתי. בחרתי להתנתק מהמעורבות בחיי הקיבוץ. הוצע לי להיות מרכז אזורי של גידולי הכותנה מטעם המנפטה. וזה בדיוק התאים לי. יצאתי לעבודה בבוקר, חזרתי בערב והיה נחמד. לאחר שלוש שנים הספיק לי וחזרתי לעבוד בקיבוץ. נכנסתי לנגריה, אותה ניהל אז מוטי שיק. הסתדרנו מצוין. אחרי שלושה חודשים החליטו להחליף את מוטי ואני יצאתי יחד איתו. חיפשתי מקום עבודה ונכנסתי לייצור במפעל. הייתי בן חמישים וכל שאר העובדים היו צעירים ממני בעשרים שנה. הייתי מחנכת בנתיב הל"ה. אז יצאתי למלא תפקיד ציבורי חשוב, הייתי 1986 עד שנת דליה: מזכירה שלוש שנים. היו אלה שנים מאוד קשות. כשדובר על הקמת בית ספר יסודי משותף למועצה אזורית מטה יהודה הייתי בצוות ההקמה. בפעם הראשונה נפגשתי עם אוכלוסיית המושבים באזור, ישובים כל כך קרובים אלינו פיזית

24