בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

בתנועה עבדתי בתחילה כרכז מחוז, ולאחר מכן כגזבר של החטיבה החינוכית. בגמר תקופת הגיוס בנוע"ל, חזרתי לתקופה קצרה לחדר האוכל, ומשם עברתי למספר חודשים לעבוד בלול. כשהוחלט להקים עדר צאן לבשר הייתי שותף להקמת הענף החדש. במסגרת הזאת יצאתי גם לקנות כבשים בגרמניה. בשבילי זו היתה חוויה לא פשוטה. נקראתי שוב להיות מזכיר ועזבתי את ענף הצאן לבשר. 1984 בתחילת ערב סיום כהונתי כמזכיר, נחנך חדר האוכל, והתנדבתי לעבוד כמפעיל של מכונת שטיפת הכלים החדשה. עבר זמן, מכונת שטיפת הכלים כבר היתה חלק מובן בחיינו, ואני נקראתי לרכז את ענף הלול, שנים. ענף מענין, מאתגר, ומרתק, תרתי משמע. 27 - שהיה למקום העבודה שלי במשך כ מרתק מבחינת העניין ומרתק אליו בכבלים. היתה פניה אל טלי בן ענת, המזכירה, לעזור באיתור מורה לעברית לכפר 1995 בשנת רותי: "זוהרים" - קהילה טיפולית לגמילה מסמים. טלי פנתה אלי. מאוד חששתי מהתפקיד. מנהל המקום הבטיח לתת לי גיבוי לכל מה שעשוי לקרות, וכך התחלתי ללמד יומיים בשבוע עם תלמידים. אחרי שנתיים נתבקשתי להרחיב את נושאי השיעורים וללמד גם שעורי לשון 5-7 שעות בשבוע וטלי בן ענת הצטרפה גם 12 ותולדות השפה העברית בנוסף לאולפן. לימדתי היא, לצוות ההוראה, בהיקף שעות דומה. התוכנית החדשה זכתה להצלחה רבה. כל ארבעה חודשים היו התלמידים מתחלפים. לסיום של כל קבוצה ארגנו אירוע עם חלוקת תעודות וכיבוד. הם כתבו והקריאו לנו על החוויה שעברו איתנו. קיבלנו שפע מחמאות. כל השנים היתה שם אוירה מאוד טובה והרגשתי שאני עושה מעשה חשוב מאוד, שגם מסב לי ביקשו אותי ללמד גם "בבית 2000 נחת. טלי יצאה אחרי מספר שנים ואני המשכתי. בשנת אביבה", קהילה דומה ל"זוהרים", עם דרך עבודה דומה. לא רציתי לעזוב את הספרייה לגמרי ,2010 וכך לימדתי שם, באולפן, בימי שישי בלבד. אחרי חמש עשרה שנים ב"זוהרים", בשנת נסגר המקום. לאחר ארבע שנים בהן לימדתי ב"בית אביבה" יום בשבוע הם קיבלו מורה ממשרד החינוך ואני פוטרתי. קיבלתי את זה מאוד קשה, גם לאור העובדה שירדה לי המשכורת (קיבוץ מתחדש). מדי פעם התקשרתי אליהם לשאול מה נשמע ואחרי שנתיים נתבקשתי לחזור ללמד שם. לימדתי פעמיים בשבוע, ועד לכתיבת פרק זה, אני עדיין מלמדת שם. השינוי בקיבוץ לא התקבל אצלי בברכה. סגירת חדר האוכל והמכבסה היקשו עלי, כי לא פשוט לי להחזיק משפחה עם בישול וכביסה. חסר לי מאוד המפגש עם החברים, החגים המשותפים, בעיקר פסח, והייתי מוכנה להמשיך לחיות בקיבוץ שיתופי. בגיל שישים ושבע התחלתי לקחת את הפנסיה, למרות שלא השתנה שום דבר בסדר היום שלי. עם סגירת הלול יצאתי לפנסיה וחיי עדיין מלאים ומעניינים. דוד:

37