בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

הזה אין לחדר האוכל זכות קיום. היתה תחושת ביטחון שהדברים יעשו בדרך הנכונה, בשיקול דעת ומחשבה, והרבה השקעה, אם רוני נמצא שם. כשנשאל לקראת הסוף, אם הוא אידיאליסט, ענה - "כן אני עדיין אידיאליסט!" יצאתי ללימודים בסמינר הקיבוצים. כשהתחלתי ללמוד החלטתי סופית שאני 1967 בשנת בבית גוברין ועזבתי את גבעת ברנר. עדנה בנארי ז"ל שכנעה אותי ללמוד הוראה ולפתוח כיתה א' בקיבוץ. תוכננה חתונה של שני זוגות. החלטנו שאנחנו מצטרפים ומתחתנים. היום 1968 בקיץ כשסיימתי את לימודי ההוראה פתחתי כיתה א' בקיבוץ, הייתי גננת בגן, חזרתי להוראה, ושוב לגן, ויצאתי כשאיתי בני נכנס לגן. החלטתי שלא בריא למשפחה שאהיה גננתשל ילדי. לימדתי בבית הספר המשותף בנתיב הל"ה, שוב בבית עם כיתה א' ואיתה המשכתי בנתיב הל"ה. כשיצאתי לשנת שבתון, השלמתי תואר למורה בכירה. זו היתה שנה נהדרת. עברו השנים, לימדתי עוד קצת בבית ושנתיים הייתי מנהלת בבית הספר המשותף. כשהוקם בית הספר "הרטוב", בית ספר גדול להרבה ישובים, הצטרפנו אליו, ועברתי ללמד שם. ובבית הספר הזה אני עובדת עד כתיבת הדברים. במשך השנים השלמתי תואר ראשון בחינוך ואומנות, בביבליותרפיה ומבוא לטיפול באומנות. עברתי ניתוח שכמעט הביא למותי. אירוע זה היה מאוד משמעותי בחיי 1999-2000 בשנת הזוגיות שלנו, שקיבלו עומק ושלמות. אני מרגישה שמאז השתנתה גישתי לחיים והתחלתי להשתתף בסדנאות ולימודים שעניינם התפתחות אישית וצמיחה. קיבלתי כלים שעזרו לי להתמודד עם מותו של רוני. בשנות עבודתי בבית הספר לימדתי תנ"ך, ספרות, לשון, ומה שהיה צריך. לימדתי עולים חדשים מרוסיה, שהגיעו בעליה הגדולה, עבדתי מעט בספריה עם דליה ורדון, וכשהיא יצאה להדריך בחדר המחשבים, נשארתי בספריה. במיוחד אהבתי את שעות הסיפור בכיתות הנמוכות. כשהתקרבתי לגיל שישים וחמש החלטתי לצאת לפנסיה. נשארתי לעבוד בחצי משרה. העבודה נותנת לי הרבה מאוד. אני שומרת על קשר עם בית הספר והמורים, אני עובדת שלושה ימים בשבוע, הכל בנחת, בדיוק במינון הנכון. כל שנה אני מחליטה אם להמשיך. חשוב מאוד שיש עבודה חלקית בגיל הפנסיה, בלי לחץ ועם עניין, חברה ותעסוקה. השנים האחרונות, מעט לפני השינוי, וגם לאחר השינוי היו יפות מאוד בתא המשפחתי שלנו. היתה לנו כבר מכונית ונסענו הרבה לטיולים באזור, נפגשנו פעמים רבות עם החברים מהגרעין של רוני, ומבחינה זו השינוי היטיב איתנו. הפן הפחות טוב היה ההתפרנסות והעבודה של רוני. הוא ריכז את חדר האוכל והמטבח, שנתנו גם שירותים לתיירות, ובהמשך עבר הענף לאחריות התיירות, וכך נאלץ רוני לסיים את עבודתו שם. זה היה משבר קשה. הוא נכנס לעבוד במפעל כמרכז מחסן, ועם הצמצומים בעובדים הועבר לייצור. פיזית היה לו קשה מאוד הנכדות שלי אומרות שאני הייתי הכלה הכי יפה על הבמה. (מהתמונה). בהמשך נולדו לנו חמישה ילדים - ענת, איתי, הילה, יוני, ושיר בת הזקונים.

41