בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

לעשות כשאהיה גדולה. מאחר ואף פעם לא היה לי זיכרון לשמות, מספרים ופרטים, חשבתי שלא אוכל ללמוד באוניברסיטה, וחיפשתי מה כן אוכל ללמוד. כל השנים אהבתי לרקוד. בבית הספר הייתי בחוג מחול. שמעתי שבסמינר הקיבוצים מלמדת נועה אשכול, ממחברי כתב התנועה, והחלטתי ללמוד אצלה. רצה הגורל ולא פתחו כיתה נוספת של כתב תנועה, והחלטתי ללמוד חינוך גופני בסמינר, במגמת מחול, למרות שכל קשר ביני ובין התעמלות הוא מקרי בלבד. בסוף שנת הלימודים השנייה, מתוך שלוש, נתבקשתי להפסיק את הלימודים, וללמד חינוך גופני בבית הספר המשותף בנתיב הל"ה. בשנה הראשונה למדתי יומיים בשבוע ימים. אחר כך קיבלתי כל שנה יום להשלמת תעודת מורה בכירה. למדתי חינוך 4 ולימדתי שנים בנתיב הל"ה. 7 מיוחד בתנועה, עבודה עם ילדים מתקשים בעזרת התנועה, ולימדתי התוצאה היתה שמצד אחד, יכולתי ללמוד קורסים, שלא נכללו בשנה רגילה, ומצד שני אמרו בקיבוץ שאני כל הזמן לומדת, ויותר לא אשרו לי המשך לימודים מסודרים. בשנים האלה התחלתי לתת שעורים בתנועה מתקנת לילדים בקיבוץ, בגיל גן וכיתות נמוכות. במקביל לימדתי תנועה ושחיה לילדי הגן. בסוף המשכתי רק עם לימודי השחייה, בסך הכל שנים. אני שמחה לציין שבמשך כל השנים האלה ידעו לשחות כל הילדים שעלו לכיתה א'. 29 כשנולדה ביתנו השלישית אילת, אובחנה עם איחור התפתחותי, וכך בעצם התחלתי לעבוד גם עם תינוקות בתנועה מתקנת להתפתחות טובה. במשך השנים הקמתי כאן מערכת לליווי התפתחותי לתינוקות ופעוטים. עם השינוי, כשהחברים נתבקשו לשלם עבור עבודתי, התפרקה כל המערכת הזו. אחרי הרבה שנים למדתי, במימון עצמי, את שיטת "צעד ראשון", עבודה בתנועה לעזרת התינוק בשלבי ההתפתחות הראשונים. נולדה הבת הרביעית שלנו - ליאור. היא נולדה פגית, עם הרבה מערכות לא 1981 בשנת תקינות, ביניהן מום בלב. יותר משנתיים היתה בסכנת חיים, וביליתי ימים רבים בבתי חולים. באותן שנים לימדתי בנתיב הל"ה. גופר למד אז בפקולטה ברחובות והחלטנו שלא יפסיק את הלימודים. קל זה לא היה. חודשיים וחצי היתה ליאור בפגיה, ואני נסעתי באוטובוס, כל יום הלוך וחזור לקפלן. אחרי הצהריים הייתי מחכה בקרית גת לנהג הבית, שיחזיר אותי בזמן פעמים. בין שאר 7 לקחת את שאר הילדים. מתוך כל החודשיים וחצי, לקחו אותי בזמן רק הדברים שפצעו את ליבי בשנותי בבית גוברין זה אולי הפצע העמוק מכולם. גופר ואני החלטנו להיפרד. הקיבוץ היה עוד שיתופי ולא עמדנו בפני הצורך 1990 בשנת לפתור בעיות רכוש, מה שהקל על התהליך. במידה רבה השתנו חיי, אבל ביום יום נשאר הרוב כרגיל. הבנים כבר היו גדולים, הבנות המשיכו בבית הספר, ואני המשכתי לעבוד כרגיל. במקביל התחלתי ללמוד רפואה משלימה, במימון עצמי שלי, עם מעט עזרה מהקיבוץ, ועם הזמן הפכתי את הטיפול לעבודתי העיקרית לצד ליווי התינוקות. במשך השנים הייתי מעורבת גם בחיי הקהילה. ביום כיפור התנדבתי לארגן את הארוחות לצמים. עוד פרויקט שעשיתי - תפירת תחפושות לפורים לכל ילדי הקיבוץ. הייתי בועדות שונות כולל חברה במזכירות, ועדת השכלה, ועדת תרבות, עזרתי למוטי

47