בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

יצאתי לרופין לקורס טכנאי רפת שנמשך שנתיים וחצי. מאחר ולא יכולתי לחלוב 1975 בשנת החלטתי לצאת מהרפת. ועבדתי בנוי. המשכתי בנוי עשר שנים עד שהתחזקתי מספיק, היד הפגועה חזרה לתפקד ואני חזרתי לרפת. במשך השנים חזרתי לשרות מילואים למרות הפציעה. בסיום לימודי ברופין נתבקשתי להתגייס לשרות קבע בענף הפיתוח של השריון, ושם מצאתי את ביתי. שנה הייתי בקבע ושנים רבות נקראתי למילואים לפי הצורך. החליטה הנהלת הקיבוץ להכניס שותף לרפת. שנות השותפות היו קשות מאוד 2003 בשנת עבורי. ניסיתי לשמור על הרפת שלנו בכל כוחי, לטובת הקיבוץ, והמחיר היה כבד. רק בשנת , כשנכנס ביני כמנהל עסקי, הצלחנו להחזיר את הרפת לרשותנו. נכנסנו לשותפות 2013 חדשה עם שובל ונען, כשהרפת המשותפת נמצאת בשובל. כשעברה הרפת לשובל, לא עברתי איתה. לאחר שנים רבות נפרדתי מהרפת סופית. בעצתו של ביני לקחתי על עצמי את הטיפול במתקן טיהור השופכין (בריכות החמצון). ועדיין אני ממשיך בעבודתי זו.

במשך השנים עבדתי בחדר יוספה: האוכל, מחסן ילדים, ובסוף נכנסתי למכבסה. התחלתי עם מכונת כביסה אחת, מכונת ייבוש אחת והרבה עבודה קשה. עם השנים התקדמנו, התחדשנו והתייעלנו. גם אני הרחבתי ידע ופיתחתי מומחיות בנושא. במכבסה עבדתי עד שנסגרה. בשנים בהן ועדה קרואה ניהלה את בית גוברין, נסגרו ענפים שלא היו רווחיים, ובעיקר ענפי שירות. אחרי השינוי עבדתי במקומות שונים עבודות חלקיות, ובין השאר נתתי שרותי כביסה לבתי הילדים. כשהפעם "המכבסה" בבית שלי. היום אני פנסיונרית וטוב לי כך.

משפחת זליגמן

- חברה בבית גוברין. איילת - תושב זמני בבית גוברין. עומרי - חי בבית גוברין. נחשון ונועה וילדיהם איל וטל, גרים בקיבוץ משעול - קיבוץ עירוני בנצרת עילית. נמרוד , גם היא גרה בבית גוברין. אפרת ואחרונה

54