בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

ועד כתיבת 1998 בתקופה זו התחיל הרומן שלי עם המפעל. התחלתי לעבוד שם בשנת שורות אלה אני קשורה ועובדת במפעל. כשנכנסתי עבדו במפעל הרבה חברי משק. היום, בעיקר מאז האיחוד עם אשטרום בשנת חברים מהקיבוץ, מתוכם שלושה גמלאים. במפעל אני מרגישה כמו 4 , נשארנו רק 2009 בבית. דואגים לי, יש אוירה נעימה, צוחקים הרבה, ובקיצור, טוב לי מאוד שם. בשנים האחרונות עבר חיים מספר התקפי לב, נותח, והחלים באופן חלקי. שנותיו האחרונות לא היו קלות, הוא התמודד עם קושי גופני ניכר, אך בגאון רב. כשהתחלנו בבדיקת השינוי בקיבוץ היה חיים תומך נלהב, אבל במהרה, במקביל להחלטה על המעבר לקיבוץ מתחדש, נפלה ההחלטה לעקור את הפרדס. חיים נלחם, אסף נתונים, ניסה לשכנע בכל דרך אפשרית שהפרדס יכול להיות רווחי ומשתלם, והפסיד במערכה. עם עקירת הפרדס נשבר ליבו. צעד זה היה בניגוד לכל הוויתו, ונשאר כפצע פתוח עד הסוף. מתוך המשבר הקשה, כשהוא כבר לא צעיר ולא בריא, בנה חיים את חייו מחדש. הוא חיפש מקום עבודה שיתאים לו, וגם כשהעבודה לא היתה מאוד טובה בשבילו, לא ויתר, אפילו תוך סיכון בריאותו. בשנים האחרונות התמסר למטע עצי הזית המפואר, ליד תחנת הדלק, אותו טיפח מהנטיעה, ועד יומו האחרון. בשנים האלה, כשכבר היה מאוד חולה, הדהים אותנו חיים ביכולותיו. כל רופא שהכיר את מצבו, העריך שהוא יכול רק לשכב במיטה, או מקסימום להתהלך בתוך הבית, וחיים ניצח את הסטטיסטיקה - הוא בחר לעשות. היו עצי הזית, והטרקטור, שחנה ליד הבית, צעידה יומית, שחיה בבריכה, בילוי שבת בים עם ה"פרלמנט" - קבוצה קבועה שנפגשה על החוף לדון בענייני היום לרחש הגלים. היו הנסיעות הארוכות למעגן מיכאל וליגור, וערבים של בייביסיטר אצל הנכדים, והלימודים באוניברסיטה. כגמלאי למד לתואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ולימודי המזרח התיכון, והמשיך לתואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. נושא התזה שלו, אותה לא הספיק להשלים, היה "החקלאות באזור בית גוברין בימי בית שני". את החקלאות באזור בית גוברין בעת החדשה ביצע הלכה למעשה. תמיד כשנשאל "מה שלומך" היתה תשובתו - "בסדר גמור!" , תוך פעילות שהיתה כה אהובה עליו - שחיה בבריכה. 15.10.2015 חיים נפטר בתאריך מותו של חיים נפל עלי כרעם ביום בהיר. הוא יצא לשחייה הקבועה, בבריכה בקרית גת, ולא חזר. כך, ללא הכנה, ללא פרידה. ואני עוד דרשתי ממנו להבטיח לי שילך אחרי, ולא לפני. קשה לי מאוד בלעדיו, אבל החיים נמשכים ואני מודה על כל השנים הנפלאות שהיו לנו יחד. היום אני גמלאית, עובדת חלקית במפעל, ועסוקה בביתי במחשב, בטלוויזיה ובביקורי הילדים והנכדים, איתם הקשר הוא מאוד חזק ואוהב, ויש לי נחת.

57