בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

לגבעת ברנר, קיבוץ שהסכים לקבל משפחה גדולה. ילדים בגילאים שונים, 12 תרצה, אחותי, כבר נולדה בגבעת ברנר. לאו ולני הגיעו לארץ עם יצאו להכשרה בקיבוצים אחרים. 18 ,17 בנוסף על ארבעת ילדיהם. הגדולים יותר בגילאי גדלתי כבת קיבוץ, במשפחה גדולה. לכל משפחה היה חדר אחד, לנו היו שניים. בכיתה ו' התחלנו לעבוד בקיבוץ אחרי הצהריים, וכך הגעתי לבתי הילדים בפעם הראשונה. אהבתי ספורט, בעיקר כדורסל והיה לי טוב בגבעת ברנר. בכיתה י"ב הגענו לבית גוברין לשבועיים "עזרה" ופגשתי את דוויד לראשונה. בחור נחמד, ומאוד חברותי. בחדרו היו מתכנסים החברה ערבים רבים. הקשר בינינו נשמר עד שסיימתי י"ב והגעתי עם כל הכיתה לשנה שלישית מוקדמת בבית גוברין. ומכאן כבר היה הרומן רציני. אני גרתי עם הכיתה בצריפים, דוויד גר בחדרי הצעירים (בנייני המגורים הראשונים בבית גוברין) אבל היינו זוג לכל דבר. היתה בבית גוברין חברה צעירה ותוססת שנתנה אופי מיוחד למקום. דוויד היה לוקח אותי לטיולים במערות הרבה לפני שסידרו ושיפצו והפכו את המקום לגן לאומי. וכמובן עבדתי בבתי הילדים. בסוף השנה התלבטנו מה לעשות. דוויד החליט שאם אלך לצבא הוא לא יישאר בבית גוברין. אני רציתי קיבוץ, לא ראיתי את עצמי חיה בעיר. החלטנו שנתחתן, וכך נוכל להישאר יחד בקיבוץ. עד היום אני לא ממש מבינה איך ויתרתי על השרות בצבא והחלטתי להתחתן כל כך צעירה. נולד עומר בכורנו. 1962 בל"ג בעומר שנת רוב השנים עבדתי בבתי הילדים. התחתנו. באותו זמן הציעו לי להיות מרכז משק. מאחר ולא היה 15.5.1960 בתאריך דוויד: לי שום ניסיון, מעבר לריכוז הפלחה, יצאתי לקורס מרכזי משק, הראשון שנפתח ברופין. במשך השנים הייתי ארבע פעמים מרכז משק, ריכזתי את הרפת ואת הפרדס. בכל שנות עבודתי הרגשתי שיש לי תפקיד חשוב בפיתוח המשק החקלאי בבית גוברין. עם השנים יצאתי גם ללימודי כלכלה ומינהל בפקולטה לחקלאות ברחובות. סיימתי תואר ראשון וחזרתי היישר לקדנציה רביעית בריכוז המשק. הצטרפתי לצוות הקמת המפעל יחד עם יוסי בנטוב. נירה דורי (בילר) הייתה 1978 בשנת הוקם המפעל "ב. ג. פולימרים". בתחילה כולנו עשינו הכל. 1980 המזכירה שלנו. בשנת עם הזמן התמקד תפקידי ביבוא ויצוא. את ההכשרה הבסיסית רכשתי עוד בלימודי התואר הראשון אבל את הרוב למדתי תוך כדי עבודה. נולד ניר בננו השני. מאחר והייתי רוב השנים מטפלת היו לי הרבה 10.7.1965 בתאריך יעל: ערבים של "השכבות", הלכתי להשכיב ילדים של אחרים במקום את הילדים שלי, והיה לי קשה עם זה. אחרי ניר נולדו דורון, מירב ושי. כל השנים רציתי לקחת ילדה שצריכה בית חם כמו שלקחו אותי בילדותי. בעבודתי פגשתי עובדת סוציאלית שהתמחתה באימוץ. יום אחד בישרה לי שיש תינוקת לאומנה. אספנו את הילדים וקיבלנו החלטה לקחת את התינוקת. פנינו למוסדות הקיבוץ עם החלטתנו ונעננו

6