בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

סיפורם של לומי (שלמה) וענת שמיר

1920 . אבי, משה מירקין עלה לארץ מלטביה בשנת 1932 נולדתי בירושלים בשנת לומי: ופגש את אימי, ציפורה, שהיא דור רביעי בארץ. אני כבר דור חמישי בארץ. יש לי אחות צעירה ממני, רותי, חברת קיבוץ ארז. כשהייתי בן שנתיים עברנו לחיפה ושם גדלתי. עד כיתה ט' למדתי בבית הספר הריאלי. בכיתה ד' המחנך שלי היה מרדכי חרקובסקי (חורב) הדוד של דורית גופר. תיכון למדתי בבית ספר מקצועי בסמ"ת, שליד הטכניון. בית הספר הריאלי היקנה לי ערכים ודפוסי התנהגות הנכונים בעיני עד היום - יושר אישי, סדר ומשמעת. הצטרפתי לתנועת הצופים, בשבט "משוטטי הכרמל" ובמקביל הייתי גם בצופי ים. תנועת הנוער היתה עיקר חיינו, בעיקר הצופים אך גם צופי ים. בכיתה י"א הקמנו את גרעין "החותרים" שהיה מיועד להתיישב בקיבוץ ימי. בשלב מחלקת משק של הנח"ל הגעתי עם חצי מהקבוצה למעגן מיכאל, שם עבדתי בפלחה ולקראת סוף התקופה נשלחתי לקורס של הנח"ל למיכון חקלאי במדרשת רופין. בזמן שהייתי בקורס עברנו לפלמחים, קיבוץ היעד שלנו. במהלך , ירד בארץ הרבה מאוד גשם. ביום שישי, התכוננתי לצאת 1952 הקורס, בחודש דצמבר שנת לפלמחים לשבת. הכביש לפלמחים היה סגור עקב הצפה אבל החלטתי שאני יוצא לקיבוץ. נסעתי בטרמפ עד מושב נטעים ומשם יצאתי ברגל לכיוון פלמחים. את הכביש חוצה נחל רובין, ואני רואה שהוא מלא מים, הכל מוצף וזורם. עשיתי עיקוף דרך השדה הבוצי לנקודה אחרת, אבל גם שם הזרימה היתה חזקה וכשהתחלתי לחצות בשחיה את הנחל נסחפתי בזרם. איך שהוא התקרבתי לאט לאט לצד השני, עד שתפשתי בקנה שצמח שם, והצלחתי לצאת מהנחל. הייתי רטוב, מלא בוץ וקפוא, והיה לי עוד קילומטר ללכת עד הקיבוץ. הגעתי בשלום, טיפלו בי, חיממו אותי וביום שני כבר חזרתי לרופין לקורס. במעגן מיכאל עבדתי בפלחה וכך גם בפלמחים. את מלכה, אשתי הראשונה, הכרתי בפלמחים, ושם נישאנו. כשמלכה היתה בחודש התשיעי להריון עבדתי מחוץ לפלמחים, ותכננו להיפגש בתל אביב וללכת לסרט. היא באה מפלמחים ואני מהעבודה. נפגשנו אצל אחותה. כשהגעתי, נתבשרתי שהיתה לה ירידת מים (תחילת תהליך הלידה). לא התרגשתי במיוחד, התקלחתי, אכלתי ורק אחר כך הזמנו מונית ונסענו לקפלן. באמצע הדרך מלכה אומרת לי - "הוא יוצא, אני מרגישה את התינוק יוצא!" וכך, תוך כדי נסיעה, קיבלתי את הלידה, עטפתי את התינוק במעיל שלי, ואת חבל הטבור ניתקתי בשיניים, כפי שקראתי בספרה של פרל בק "האדמה הטובה", על איכרה סינית, שכרעה

ללדת בשדה. הגענו בשלום לקפלן. כך נולד בננו הבכור עמית. מהפלחה יצאתי לעבוד כנהג משאית בקואופרטיב "התנועה".

אהבתי את העבודה בנהגות אבל אחרי שנה וחצי החזירו אותי הביתה. הייתי סדרן עבודה חודשים. היו לי כבר שני ילדים וזה 10 ואחר כך יצאתי לקורס מרכזי משק בעין חרוד, שנמשך

62