בית בונים בשנים, סיפורי חברים - קיבוץ בית גוברין

לא היה פשוט כי יצאנו הביתה רק כל שבועיים. אחרי הקורס הייתי מרכז משק שלוש שנים. המשכתי ישירות מריכוז המשק להנה"ח, למדתי גם מהניסיון וגם בקורסים. במקביל למדתי להשלמת תעודת בגרות. באותן שנים היו משאיות אזרחיות מגויסות למילואים עם נהג קבוע. אני הייתי משובץ כנהג המשאית של פלמחים וכך גם יצאתי למלחמת ששת הימים. יצאתי ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות שם הכרתי את דן בנארי ואת גיורא 1968 בשנת , בערך, הגיעה ענת לפלמחים. 1970 רגולר. בשנת בפתח תקווה שם גדלה עד הצבא. בצבא היתה קצינה ותקופה 1947 ענת נולדה בשנת מסוימת היתה בקבע. כשהשתחררה רצתה לחיות בקיבוץ. היפנו אותה לבית אורן. היא לא היתה מרוצה שם ולאחר תקופה קצרה הגיעה לפלמחים. במשך הזמן התפתח הקשר בינינו ובסופו של דבר נפרדתי ממלכה וענת ואני היינו לזוג. עקב הנסיבות עברה ענת לעבוד ברופין , במלחמת יום כיפור, גויסתי למילואים כנהג סמי-טריילר, בתקופה 1973 וגרה שם. באוקטובר הגענו לבית גוברין. 15.3.1974 זו היה לנו כבר ברור שלא נוכל להישאר בפלמחים. בתאריך התחלתי לעבוד קודם כל בפלחה. ענת נכנסה לבתי הילדים. המעמד שלנו היה מפוצל. אני הייתי על תקן משפחה מגויסת ונשארתי חבר פלמחים. ענת היתה במועמדות ואחר כך התקבלה לחברות. לאעבר זמן רב וגיוראהציע לי לארגן אתהתמחיר, נושאשלאהיהקייםכאן. המשכתי בתמחיר כשלוש שנים ובינתיים נולדו לנו שני ילדים - ענבל הבכורה, ושלוש שנים אחר כך נולד יובל. ידידי, דני נוי מפלמחים, הציע לי לצאת לעבוד במזכירות הקיבוץ המאוחד כמנהל חשבונות. .27 קראו לזה גיוס, וכך גויסתי לחמש שנים בסוטין אחרי חמש שנים הוחלט בקיבוץ שלא בריא להמשיך בעבודת חוץ הרבה שנים וחזרתי הביתה. עשיתי רישיון לאוטובוס ונהגתי במיניבוס שהיה לנו. הייתי בעיקר נהג בית. לא עברה שנה ונקראתי דחוף למשרתי הקודמת, להחליף את המחליף שלי שחלה... המשכתי שם עד שהוקם התק"ם. שוב פגש אותי דני עם הצעה חדשה - "מפעל הבניה", חברת בניה של הקיבוץ המאוחד, התאחדה עם "סולל בונה" והוקמה שם מחלקת קיבוצים. התקבלתי לעבוד ב"סולל בונה" כגזבר מחלקת הקיבוצים. משם עברתי לחברת "מנופי פלגור" - חברה משותפת לאשדות יעקב ופלמחים. נכנסתי לשם כמנהל חשבונות במשרד שממוקם בפלמחים. היה לי בפלמחים חדר, ופעם בשבוע נשארתי בערב עם ילדי, סידור שהיה לי טוב מאוד. עבדתי שם שלוש עשרה שנים. המפעל ירד כלכלית וכשהגעתי לגיל שישים ושבע הוציאו אותי לפנסיה. במשך השנים בבית גוברין הייתי גזבר של הקרן לעזרה הדדית, ויושב ראש ועדת הקלפי. היום אני רק חבר מן המניין בועדה. כשסיימתי את העבודה בחוץ חיפשתי מה לעשות. הגעתי לספריה ושאלתי את רותי במה אני יכול לעזור וכך התחלתי לעבוד בספריה. כעבור זמן קצר פנו אלי מהמפעל להחליף את דגן מאייר שנהג במשאית ויצא לחופש לשבועיים. הסכמתי להסדר ונהגתי במשאית שבועיים שנגמרו אחרי שמונה שנים, כשהייתי בן שבעים וחמש.

63